בריחת המוחות: מה אומר מחנך בן 98

מיכאל בהט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל בהט

אני לא דוקטור, לא פרופסור, לא קבלן עבודה, לא סוחר, לא פוליטיקאי. אני מחנך שמומחיותו תנ"ך ומחשבת ישראל. גידלתי ורוממתי מאות רבות של תלמידים. רובם לא פשעו בי.

היום אני בן 3,500 שנה. בימי חלדי עברתי פורענויות, מאורעות, גירושים, שואה. על אף אלפי שנות גלות מרודה זכיתי להגיע אל חלום שאיפתי: מדינה עצמאית, ריבונית, בקרב אומות העולם. מה הפיגמנט, הגן, שהזין אותי לאורך כל העתים, כאשר עמים גדולים ממני היו ואינם - ואני הנמלה בעמים שרדתי? ה ס פ ר .

לא בכוחי כי אם ברוחי עשיתי כל אלה. החמקן, הצוללות, הטנקים, כל הקיברנטיקה המתקדמת והמשוכללת – רק חומר. רק האדם – המשכיל, הנבון, החכם - מפיח בהם חיים.

ממשלת ישראל של היום, חייבת להאכיל 8 מיליון פיות; נושאת על גבה גיבנת נוראה שמוצצת משלדה ואונה בלי רחמים. אנחנו חיים בעידן שהחומר גבר על הרוח. סדרי העדיפות: מחליטים לצמצם, ראשונה, במדעי הרוח.

העיר לי תלמיד, כי חל פיחות גם במדעים המדויקים. בא בני - איש העולם הגדול ואומר: הסיבה לכל הפיחותים – השוק. הסטודנט בוחר ללמוד דברים שיש בצדם, היום, סיכוי לפרנסה. זו בעיה עולמית, התערבות המדינה לא תועיל.

נזכרתי בסיפור ששמעתי לפני שנים: "ספינת סוחר ישראלית נתקלה בסערה בלב ים. החליטו המלחים להקל ממשאה. זרקו לים ראשונה הטלית והתפילין".

פתחתי במומחיותי כמחנך, והגעתי אל המבוך הנורא של סדרי העדיפות. ממשלת ישראל משולה לאסיר שאזק עצמו באזיקים, ואינו מסוגל להתירם. ממשלה זו חולה במחלת "סומא בדבר"! מטבע לשון שטבעו חז"ל על המצווה: "לא תקלל חירש ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא י"ט, 7). לא רק סדר עדיפויותיה מוטעה אלא שהיא אינה רואה נכונה את המציאות. דרוש גורם חיצוני שיתיר את האסיר מאזיקיו ויפקח את עיניו. אני מנסה להאמין שזה יקרה בקרוב, בימינו.

מיכאל בהט הוא מחנך, חבר קיבוץ כפר בלום בן 98

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ