בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיסמת הבחירות: ערבים החוצה

28תגובות


בסוף השבוע שעבר נתבשרנו כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן, פסל את הקמפיינים הגזעניים של הליכוד בכרמיאל ובתל אביב במסגרת הבחירות המקומיות. זאת לאחר שהיועמ"ש החליט שחרף כיעורם, הם עומדים בגבולות חופש הביטוי. ימים ספורים בלבד לפני הבחירות, פסילה זו היא בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי. השופט פסק, אבל היכן היה הציבור היהודי שספג בשתיקה את ההבטחות להשתיק את המואזינים ביפו, ולשמור על תל אביב יהודית? איך קיבל תעמולה כמו מסע האימה של "נביל" שהזהיר את תושבי כרמיאל מפני תרחיש דמוני של מסגד שעתיד להיבנות בעירם?

הליכה ברחובות הערים בתקופת טרום בחירות מזמנת אין ספור רעשים ויזואליים בדמות פרצופי מועמדים בצירוף סיסמאות נבובות והבטחות כיד המלך. המנעד הריגשי של התושבים לנוכח הבחירות המקומיות נע בלאו הכי בין אדישות לקהות חושים. גם מחר, כשיילך הרוב היהודי המנומנם לקלפיות, גילויי השטנה והאלימות שהופגנו על ידי חלק מהמפלגות כלפי אזרחים ערבים, יהיו הדבר האחרון שיעסיק אותו.

הייתכן שעיני הציבור בתל אביב, גם זה שלעולם לא יצביע לרשימה המאוחדת של ש"ס, הבית היהודי, יהדות התורה, חב"ד וארגוני התשובה, לא רואות עד כמה נוראות המילים: "ביחד נשמור על תל אביב יהודית", שהתנוססו בגאון לצד פני המרן זצ"ל? מה מבעיתה המחשבה שרבים מדי החולפים על פני המודעות הדוממות אינם ניצתים בושה וזעם, ואפילו אומרים לעצמם: כן! זה בדיוק מה שצריך כאן: מישהו שיסלק את הערבים, שישתיק את המסגדים, שיחזיר את תל אביב ליהודים. מה מעציבה הידיעה שכאשר שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית, מצהיר שהוא פועל בדרכים גלויות ונסתרות כדי להוריד את אחוז הערבים בנצרת עילית, רבים רואים ב לוחם אמיץ של החזון הציוני, ולא דמות גזענית.

לא צריך להיות שמעון גפסו כדי לשמר מצבים של אי צדק, אפליה וסגרגציה טיפוח יוזמות "התיישבות" כאלה ואחרות בלוד, ביפו, בעכו ובמקומות אחרים, לצד עידוד עירוני של ג'נטריפיקציה יהודית בשכונות ערביות, נעשים לעיתים בצנעה מבלי שהציבור הרחב מודע להם. לעיתים אין מדובר בפעולות רעשניות, אלא דווקא בפעולות הימנעות כמו סירוב של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, להוסיף את הערבית לסמלה של העיר.הציבור הערבי, הנדחק לשולי השכונות, שצעדיו מוצרים ומרחב המחיה שלו הולך ונסגר, מרגיש אותן על בשרו. הוא לא זקוק לכרוז כדי להבין שאינו רצוי כאן. 

ובכל זאת, מראה המילים הכתובות שחור על גבי מודעה הצליח השבוע לעורר בי עצב תהומי ופחד. אני מסתכלת על לוח שלם מכוסה במודעות שפונות למכנה המשותף השונא ביותר, ומתביישת עמוקות מכל אזרח ערבי שעשוי להיתקל בהן. אני תוהה מה עובר בראש לילדה ערבייה שלמדה זה עתה לקרוא עברית בבית הספר, שפה שהייתה אמורה להרחיב עולמות ולא למוטט אותם עליה. בעיניים פעורות היא קוראת את המילים לאט לאט וניצתת בה אימה. הסיפור החדש שקראה אומר לה שהיא ושכמותה אינם רצויים כאן. מצוין, יהנהנו בסיפוק קברניטי הקמפיין, המסר עובר גם לילדים. אבל מה עם הרוב הדומם? האם אינו מבין שמסרים כאלה מהווים חבלה אנושה במרקם היחסים בין יהודים לערבים ובאפשרות לכונן כאן חיים משותפים?

לצד קולות השטנה הרועמים, האם יש מי שיעז לשאול למה בעצם לא להקים מסגד בכרמיאל? האם ניתן עוד לדמיין חיים של כבוד, שותפות ואפילו חברות עם בני הדתות והלאומים שחיים כאן? הבחירות לרשויות המקומיות אמורות להביא לקדמת הבמה את הציבורי; את בית הספר, את צינור הביוב, את צמרות העצים בגינה השכונתית, את הדברים הקטנים והגדולים שמהם מורכבים חיי היומיום בעיר שלנו. כרגע הן חושפות את הכבלים והשלשלאות בהם אזוק העם החופשי בארצו, שהפחד הנורא שלו מהאחר השתלט גם על סדר היום האזרחי שלו.

הכותבת היא רכזת בשותפות-שראקה – קואליציית ארגונים יהודים, ערבים ומשותפים לקידום דמוקרטיה, שוויון וחברה משותפת
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו