בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רווחים כלואים לנשים כלואות

16תגובות

לפני כעשר שנים צילצל מכשיר הטלפון שלי, בעת שיצאתי מותשת מדיון ארוך בבית המשפט העליון. על הקו היתה תחקירנית תוכנית הראיונות של יאיר לפיד. היא סיפרה לי כי בתוכנית שתשודר באותו יום עתידה להופיע שוטרת, שבעת חיפוש שגרתי בבית בושת בחיפה פתחה ארון ומצאה בתוכו מספר קורבנות סחר. לפיד הזמין אותה להופיע בתוכניתו, אך אז התברר להם שהשוטרת איננה יודעת מאומה על סחר בנשים, ויכולה לספר רק על המעצר עצמו. התחקירנית ביקשה ממני מידע על נושא הסחר, כדי שתוכל להעביר מידע זה לשוטרת.

איבדתי את עשתונותי. למרות העובדה שהתחקירנית היתה שליחה בלבד, לא הצלחתי להימנע מלכלות בה את זעמי: להסביר לה מדוע משטרת ישראל אכן איננה מבינה מאומה בנושא הסחר; מדוע היא איננה טורחת לעשות דבר בנושא זה, למעט מעצר וגירוש; מדוע צעדים אלה לא יסייעו כהוא זה למיגור התופעה או לנשים עצמן; וכן שאינני רואה שום תועלת במתן תדריך לאותה שוטרת, שבתוך חודש, קרוב לוודאי, תמצא עוד כמה נשים מסתתרות בארון אחר, או את אותן הנשים עצמן, בשיטת "הדלת המסתובבת" המקובלת אצל כלל סוחרי האדם. נדמה לי כי כעסתי מספיק כדי לטרוק את הטלפון בסיומה של הטפת מוסר זו.

מקץ מספר דקות צלצל הטלפון שוב. הפעם היה זה יאיר לפיד על הקו. הוא סיפר לי כי "שמע שיש לי אג'נדה מעניינת", וכי הוחלט להחליף את הראיון עם השוטרת בראיון אתי. סירבתי. היכולת לנהל שיחה אנונימית עם הנשים שבטיפולי מבלי שיזהו אותי – ולפיכך גם אותן – היתה משמעותית בעבורי הרבה יותר מפרסום בתקשורת. לפיד לא ויתר. "לכמה אנשים את מגיעה עם הרעיונות שלך בשנה?" שאל. לאחר הרהור קל השבתי שלכמה מאות, לרבות הרצאות, כנסים וכו'. "ולי יש רייטינג של כך וכך אחוזים", אמר (איני זוכרת את המספר המדויק), "מה זה אומר לך מבחינת כמות האנשים אליהם תוכלי להגיע עם המסר שלך בתוכנית שלי?".

בסופו של יום נכנעתי והגעתי לשידור. היתה זו הפעם הראשונה, אך לא האחרונה, שבה עשיתי שימוש בכלי התקשורת לצורך קידום ההגנה על קורבנות הסחר בפרט וזכויות אדם בכלל.

ומדוע נזכרתי בסיפור זה השבוע דווקא? בזכות גיסי, כלכלן באישיותו ובמקצועו, שהרצה באזני בהתלהבות על מדיניותו הכלכלית של האוצר בימים אלה: על המסים הרבים שנגבו והובילו לעודפים של מיליארדים, ועל הגידול העתידי ממסים הצפוי בשנת 2014. בתסכול עמוק הסברתי לו שלכספים אלה אין כל משמעות בעיני: בסופו של יום, הם יחולקו בהתאם למדיניות הקיימת, וזו איננה ממוקדת דווקא באוכלוסיות הזקוקות להם יותר מכל.

ובכל זאת, ביום המאבק נגד אלימות כלפי נשים, המתעוררת בי תקווה: תקווה שמא בכל זאת ייעשה בכספים אלה שימוש לצורך שיקומן של נשים סודניות ואריתראיות, שעברו שבעת מדורי גיהנום במדבר סיני; תקווה שמא ייעשה בהם שימוש על מנת לפתוח, בזהירות הראויה, את חרצובות הקצבאות המעליבות שנותן הביטוח הלאומי לאמהות חד הוריות, או לשפץ את המבנים המחפירים שבהם הן משוכנות בדיור הציבורי; תקווה שמא ביום חשוב זה יעיין שר האוצר בכתבתה החשובה של בילי מוסקונה לרמן במוסף הארץ ( הארץ, 24.10.13) על הנשים הכלואות בנוה תרצה, וישקיע חלק מן הרווחים הכלואים בהקמת מוסד יעיל ואנושי יותר בעבורן; תקווה שיראה בשחרור הרווחים הכלואים הזדמנות מצוינת לקידומן של כלל הנשים הכלואות: בכבלי החברה, הכלכלה, החוק, המשפט, הבית ושוק העבודה.

אופטימיות איננה מן הבולטות בתכונותי. אינני יכולה לקוות שבקשתי זו תתקבל, ואף ברור לי כי אין די בארבעה או בחמישה מיליארד שקלים על מנת ליצור שוויון זכויות לנשים במדינת ישראל, במיוחד כאשר מדובר בנשים שנשכחו מלב אלוהים ואדם כמו אסירות נוה תרצה. עם זאת, עדיין מפעמת בי תקווה כי אותו אדם ששיכנע אותי בלהט כה רב לבוא ולהתראיין למען נשים חלשות, עדיין מעוניין לקדם את זכויותיהן במסגרת התפקיד הבכיר שבו הוא מכהן היום. תקווה כי את הלהט שהיה בו אז, כאיש תקשורת שיכול לכל היותר להמליץ על מדיניות חברתית, הוא לא ישכח היום, כשר אוצר שיש ברשותו הכלים הנדרשים לביצועה.

עוד לא אבדה תקוותנו.

נעמי לבנקרון, דוקטורנטית, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו