שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בחזרה לאונס שמרת

עירית נגבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עירית נגבי

הסיפור המחריד על פרשת ניצולה המיני של הילדה בת ה-12 החזיר אותי שנים אחורה, אל פרשת האונס בשמרת. באותו אירוע בראשית שנות התשעים, שבעה נערים בני 16 עד 18 קיימו במשך ארבעה ימים מגעים מיניים עם ילדה בת ארבע עשרה וחצי. ההבדל הגדול בין שני האירועים הוא, שבאותם ימים רחוקים הארץ כולה סערה ורגשה מהפגיעה המזעזעת בילדה, ואילו כיום יש מי שממהרים להשליך את האשמה על הקורבן, כפי שעשו בפרשת אייל גולן, או שעומדים על כך שלא מדובר באונס, שכן היתה הסכמה מצד הילדה.

התקשורת דנה בהרחבה בשאלה אם ידעו המתעללים שמדובר בילדה בת 12, או שאכן סברו בכנות שהיא בת 17, כאילו יש בכלל חשיבות לשאלה הזאת. כאילו הכיעור והאכזריות שבמעשה לא נובעים מעצם העובדה שחבורה של בנים מורים לילדה להתפשט, ובועלים אותה בזה אחר זה לעיני כל הקבוצה, תוך שהם מצלמים את האירוע. האם באמת יש חשיבות לגיל הילדה בסיטואציה מעין זו? לילדה בגיל 12 אסור לעשות כך ולילדה בגיל 16 מותר? איך קורה שהשיח הציבורי שלנו מתמקד בסוגיה השולית של גיל הילדה, במקום לשאול את עצמנו כיצד מתגלות בחברה שלנו חבורות בנים שאינם יודעים חמלה מהי, וכיצד פעם אחר פעם עולה שאלת ההסכמה של הקורבן בסיטואציה שבה לא תיתכן הסכמה.

בפרשת האונס בשמרת אמר נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר בהתייחסו לאחד הנאשמים, נער בשם אריק: "מהתנהגותו ומדבריו של אריק ניתן להעריך, שעניין הסכמתה החופשית של המתלוננת לא הטריד אותו במיוחד... הרי היתה התגודדות של שבעה נערים סביב קטינה בת ארבע עשרה וחצי השוכבת עירומה בחדרו של אופיר, ואשר אליה ניגשים לפי תור. מי שטוען כי האמין שאלו נסיבות של הסכמה חופשית, גילה 'עצימת עיניים' כפשוטה, לפי כל פרשנות אפשרית של כלל זה... ודינו כמי שהיה מודע להעדר ההסכמה".

העולה מכך הוא כי התייחסות מבזה ומשפילה כלפי האשה - ובמקרה הנוכחי הילדה - אינה יכולה להיחשב כמין לגיטימי, גם אם האשה - או הילדה - לא הביעה סירוב. עמדה זו עולה גם בפסיקתו של השופט מישאל חשין באותה פרשה, שם הוא מנתח את שאלת ההסכמה למגע המיני במונחים של זכות האשה לכבוד אנושי.

הגשתה של הילדה כמתנת יום הולדת לאחד הבנים, כפי שדווח בתקשורת, ודאי שאינה עולה בקנה אחד עם זכותה לכבוד אנושי. אם חשבנו ששמענו וראינו כבר הכל על החפצת נשים, מתברר כי חבורת בנים בני 14 יכולה לחדש לנו. המעשה המביש של העברת הילדה מיד ליד כחפץ הוא ככל הנראה פרי הבאושים של ההיחשפות לפורנוגרפיה בעידן האינטרנט. על פי המחקרים, רבים מהילדים נחשפים לפורנוגרפיה עוד בטרם מלאו להם עשר שנים. ככל שצרכן הפורנוגרפיה צעיר יותר, כך הוא לומד לראות בילדות, בנערות ובנשים אובייקטים מיניים, ולזהות יחסי מין עם כוחנות, אלימות והשפלת נשים. ככל שצרכנית הפורנוגרפיה צעירה יותר כך היא מפנימה עמוק יותר את תפקידה - להיות כלי לסיפוק צרכיו המיניים של הגבר. הפורנוגרפיה, כמו האונס, מכוונת לדה-הומניזציה של האשה, ולרדוקציה שלה לאובייקט מיני.

נראה כי חבורת הבנים הזאת הפנימה היטב את הרעיון של האשה כאובייקט מיני, וכמו בפרשת האונס בשמרת הסכמתה של הילדה לא הטרידה אותם במיוחד. הם הרי למדו כי כל תכלית האובייקט המיני הינה לספק את מאווייהם. ילדה רכה בשנים, שלומדת בחינוך המיוחד, על פי הדיווח בתקשורת, ומתקשה להגיד "לא", היא קורבן אידיאלי - אין צורך לכפות עליה בכוח את תפקידה כאובייקט מיני. גם אם היה סירוב מפורש מצדה, הם לא היו מסוגלים לזהות אותו.

אולם החוק לא רק שאינו דורש סירוב מפורש מהאשה על מנת שהמעשה יוגדר כאונס, אלא הוא דורש הסכמה חופשית מן האשה על מנת שהמעשה לא יוגדר כאונס. רק הסכמה חופשית של האשה שוללת אונס, קבע המחוקק כבר לפני 25 שנים. כל מעשה בגופה של אשה הוא אסור, אלא אם כן נתנה את הסכמתה החופשית לכך. כלומר, אין די בכך שיוכח כי הילדה לא התנגדה למגע המיני; יש להוכיח שהיא נתנה את הסכמתה, וכי היתה זו הסכמה מתוך רצון חופשי, ולא מתוך לחץ או כפייה, או כתוצאה של אי כשירות להבין את הבחירה שלה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית. מובן מאליו שבסיטואציה של ילדה אחת מול קבוצה של בנים לא תיתכן הסכמה חופשית, ולא תיתכן הסכמה בכלל. אולם באווירה החברתית השוררת כיום, נראה כי הציבור מעדיף לעסוק בשאלת הסכמתה של הילדה במקום לבדוק מה קורה לנו, ומדוע עברייני המין אצלנו הולכים ונעשים צעירים משנה לשנה. "הכסדום היינו, לבני בנימין דמינו?" שאל השופט חשין בפרשת האונס בשמרת. מקץ כעשרים שנה נראה שהתשובה ברורה.

ד"ר עירית נגבי מרצה על עבירות מין במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטה העברית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ