למה אין משאל עם על ההתנחלויות?

ענת סרגוסטי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ענת סרגוסטי


"החלטה על הסדר מדיני חייבת להתקבל על ידי העם", אמר השבוע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מעל דוכן הכנסת, כשהוא מעודד את חברי הכנסת להצביע בעד חיזוקו של "חוק משאל עם" שחוקק לראשונה בשנת 2010. "אם נגיע לזה, ומדובר באם גדול, צריך להגיע להכרעת העם. זה הדבר היחיד שישמור על השלום הפנימי בתוכנו".

אין ספק שהסדר מדיני עם הפלסטינים יהיה עניין דרמטי; אין ספק שהסדר מדיני ישפיע באופן משמעותי על חיי כל אחת ואחד מאיתנו, אזרחי מדינת ישראל. אבל האם אותו הגיון בדיוק אינו חל גם על החלטות דרמטיות אחרות שהשפיעו ומשפיעות באופן עמוק ומטלטל על חיי כל אחת ואחד מאיתנו?

מדור הזירה

קחו למשל את ההתנחלויות, המפעל המפואר והמשגשג שהצליח להעביר לשטחים הכבושים חצי מיליון ישראלים. המפעל שהעולם מכנה כיבוש, ושלעיתים קרובות מדי רואה העולם דרכו את מדינת ישראל כולה.

ההתנחלות הראשונה עלתה על הקרקע כבר בספטמבר 1967. קצת יותר מחודשיים אחרי סיום מלחמת ששת הימים. בקריצת עין שבין חנן פורת ז"ל, ליגאל אלון ז"ל, הורשתה קבוצה של אנשים לחזור לגוש עציון, שנאלץ להתפנות במלחמת העצמאות, כמעט 20 שנה קודם לכן.

שום דיון לא התקיים לפני קריצת העין הזאת. שום מאמר לא נכתב, שום הערכת מצב לא בוצעה. אף אחד לא עצר רגע לחשוב מה ההשלכות של הקמת התנחלות ישראלית בשטח שזה עתה נכבש. איש לא העלה על דעתו לשאול את העם. איש לא חשב שזה עלול להיות מהלך כה דרמטי וכה משמעותי ומשפיע שהוא עלול לסבך את ישראל בקהילה הבינלאומית. איש לא נועץ אז במשפטנים שיכלו היו להסביר שעל פי החוק הבינלאומי אסור לכוח הכובש להעביר אוכלוסייה וליישב אותה בשטח הכבוש. איש לא העלה את האפשרות שמדובר בהפרה בוטה של אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן, ביחד עם שאר אומות העולם, כחלק מכללי המשחק הבינלאומיים שנוסחו מחדש בעקבות מלחמת העולם השנייה, ושנועדו, בין היתר, להגן על אוכלוסיה אזרחית כבושה.

אחרי החזרה לגוש עציון החל מפעל ההתנחלויות ללבלב, בעידודה ובהנהגתה של כל אחת מממשלות ישראל – מימין ומשמאל. אבל העם יכול היה להביע את דעתו רק בבחירות, כפי שנהוג במדינה דמוקרטית. באותה מדינה דמוקרטית נהוג שהציבור מיודע על מהלכים מדיניים, החלטות ממשלתיות וההשלכות שלהן. במדינה דמוקרטית נהוג שהתקשורת יוצרת הבמה המרכזית לדיון ציבורי, והעם מביע את דעתו בקלפי אחת לארבע שנים.

ומן הטעם הזה לא התקיים מעולם משאל עם על הקמת ההתנחלויות. ואף אחד לא העלה למשאל עם את השאלה האם ההנתחלויות מצדיקות את סימונה של ישראל בעולם כמפירה בוטה של החוק הבינלאומי; את השאלה האם להקים עוד ועוד התנחלויות על קרקע כבושה, שמשמעותן בידודה המדיני של ישראל בעולם.

מעולם לא הסבירו לנו שיש סיכוי סביר שמפעל ההתנחלויות יגבה מאיתנו מחיר כבד - בדמים ובדיפלומטיה העולמית - ואנחנו אלו שניאלץ לשלמו. אנחנו אלו שמממנים את האבטחה, סלילת הכבישים הייחודיים למתנחלים והקמת הגדרות והמגדלים. אנחנו אלו שמממנים את המנגנון שמנהל את חיי מאות אלפי התושבים הפלסטינים חסרי הזכויות תחת הכיבוש, ששמו המינהל האזרחי.

משאל עם זה מצוין, אבל בואו נסתכל על כל התמונה. עצם מיסגור משאל העם סביב שאלת הפינוי, מניח שעצם הקמת ההתנחלויות אינו מצריך ומחייב את אותו משקל של הכרעה ציבורית.

הכותבת היא עיתונאית, מנהלת "בצלם" ארה״ב

ההצבעה על חוק משאל העם בכנסת, אתמולצילום: אמיל סלמן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ