טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על ניאו-נאציות יהודית לא מדברים

תגובות

גם הנאצים לא היו נאצים עד שהפכו להיות נאצים; ועד אז, מה הם עוללו בסך הכל: הציתו פה ושם בתי כנסת, ניפצו מצבות, מרחו צלבי קרס על קירות, ירקו על יודן ברחובות, והאפוטרופסים שלהם ברייכסטאג חוקקו חוקי גזע. לא רצחו, לא בנו כבשנים, עדיין, רק הכשירו לבבות ושרצים; זה הכל. והניאו־נאצים בימינו אינם יכולים לעשות הרבה יותר, לפי שעה. אז מה לכם כי תלינו על עמוס עוז, שצייר למעננו דיוקן עצמי: "נוער הגבעות" כיוגנד הנהרות והיערות.

על הניאו־נאציות היהודית לא מספרים לתינוקות של בית רבן, בניסיון לחסן אותם בפני נגיף הלאומנות בתרבית דתית. מוטב להתמקד במגפות שחורות של אחרים. שר החינוך זכאי אפוא לטפוח לעצמו על שכם ימִינו: אם נתניהו מפחיד מבוגרים, שי פירון מפחיד אותם כשהם קטנים. זאת הרפורמה היחידה שצלחה יפה בידו, בינתיים.

אב צעיר מתל אביב נמנע מלשלוח את בנו לגן ביום הזיכרון לשואה. הגננת, שממלאת את הנחיות הפיקוח, הודיעה להורים בעוד מועד על כוונתה להתייחס ל"נושא" "בעדינות". היא לא תתרכז, חלילה, במִי־באֵש ומי־בגז, היא רק תספר איך הופרדו אז ילדים מהוריהם, וגם לא נתנו להם שם לאכול. עוד עוללים־ניצולים נשארו בבית, באותו יום, ליתר ביטחון נפשי. עוד יהיו להם הרבה הזדמנויות להשלים את החסר.

ובבית ספר יסודי ברמת השרון החליטו מורות ומורים, בעלי תושייה פדגוגית, להאדיר השנה את יום הזיכרון לחללי צה"ל. במהלך הטקס, ובנוכחות מאות תלמידים בגילאי שש עד 12, הוקרן שם סרט לתפארת. לא תנחשו, גם אני לא הצלחתי, כשאב נסער בא לספר לי. מכל הסרטים נבחר זה שמתעד את הלינץ' ברמאללה: חיילים ישראלים מושלכים אל מותם מהחלון, ורוצחיהם הפלסטינים חושפים למצלמות את ידיהם המגואלות בדם.

גדעון לוי שאל כאן לפני שבוע — "האם אתם אוהבים את ילדיכם". כן, אתם אוהבים אותם, אבל אתם לא שומרים נפשם. מסבירים לכם שאין ברירה: הילדים שומעים את הסירנה, נבהלים ומבקשים הסברים. אם כך, הַשתיקו את הצופרים, למענם. הניחו להם לגדול כילדים נורמלים, לפני שנתניהו ופירון מסממים אותם.

מנהלת בית הספר הספיקה, בינתיים, להעביר מסרונים בין ההורים: "האירוע הלא מתוכנן" ייבדק. מסכנים מורי ישראל, שכבר לא יודעים מה מצפים מהם, שמרגישים חובה לרַצות שרים, שבעצמם אינם יודעים בין ימינם לימינם.

לו הייתי בטוח, ששר החינוך קרא את ספרו של יאנוש קורצ'אק — "איך לאהוב ילד" — וירד לסוף תורתו: "החברה מסרה לידך פרא קטן שתקציע אותו ותלמדו דרך ארץ — ומחכה. מחכה המדינה, מחכה הכנסייה. תובעים ומחכים ועומדים על המשמר. המדינה תובעת פטריוטיות, הכנסייה תובעת אמונה, וכולם תובעים בינוניות והכנעה. את הילד החזק מדי ישברו, את השָקט ידרסו, את דרכו של העני יחסמו תמיד" (טקסט מקוצר). אין לך סיכוי, פירון, להוסיף על הדברים האלה, אך לפחות אל תגרע.

כאשר מחנכים משתגעים ומשגעים, טוב להיווכח שההשכלה הגבוהה שומרת על שיקול דעת. הנה, השבוע, קיימה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב את המשפט המבוים השנתי שלה, ל"זכרם של תלמידי הפקולטה ובוגריה שנפלו במערכות ישראל". נושא המשפט: "האם חברות התעופה רשאיות לגבות כרטיס כפול מנוסעים שמנים" (מתוך מודעה ב"הארץ"). בראש הרכב בית הדין עמד השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון. מכבשונו של עולם, העלו חכמי האקדמיה את אחד הנושאים הבוערים בשגרת חיינו.

מה אתם אומרים — רשאיות חברות התעופה או לא, כי לי אין דעה מגובשת. חבל שלא ניתן לשתף את הנופלים בדילמה הקיומית הזאת, ובעיקר את השמנים שביניהם. ולאן בעצם טסים יהודים בלילות הבדולח החמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות