כשאין שב"כניק יש חמאסניק

ליאור אקרמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליאור אקרמן

בעצב ובתדהמה, כמו גם בתחושה של צער רב על הכותבת, קראתי את טור השטנה שכתבה נילי אושרוב על לוחמי ועובדי השב"כ ("הי, שב"כניק", 25.6). להיות שמאלני זו לא בושה, וזו בהחלט זכותו של כל אזרח לאמץ דעה פוליטית עצמאית ואפילו להתנגד לכך שמדינת ישראל תכבוש או תחזיק שטחים, שלכאורה לא היו אמורים להיות שלה.

אבל מעבר לעובדה, שהתפישה החד־ממדית של אושרוב מתעלמת לחלוטין מהסיבות שהביאו לאותו "כיבוש" ומהסיבות שבגינן ה"כיבוש" הזה טרם הסתיים, היא פוגעת ומכפישה אוכלוסייה שלמה של אזרחים ישראלים, הנאמנים למדינה, ופועלים שנים ארוכות בשמה ובשליחותה, למען ביטחונה, על חשבון חייהם האישיים. וכן, מה לעשות, בזכות פעילותם של אותם אנשים מופלאים נמנע לאורך השנים הרג רב של חפים מפשע על ידי טרוריסטים, חיות אדם, הרוצחים ילדים ונשים על לא עוול בכפם, בשם דתם ולאומיותם. אנשי השב"כ והארגון הם היחידים המגינים על אזרחי מדינת ישראל מפני איומי הטרור המציפים את המדינה לאורך שנים. אותם לוחמי סתר, שאינם נהנים משום הילה ופרסום, מצילים במו ידיהם בכל יום ושעה נפשות רבות, ואולי אף את אושרוב וקרוביה.

מדור הזירה

כמה רדידות מחשבתית נדרשת כדי לבלבל בין דעתך הפוליטית על האופן שבו מתנהלת הנהגת המדינה ועל אופן קבלת החלטותיה, לבין הערכה מקצועית לארגון המודיעין שהוא מהטובים בעולם, שייעודו היחידי הוא להגן על אזרחי מדינת ישראל מפני איומים של טרור וריגול.

מותר לאושרוב לחשוב שהכיבוש משחית ופסול, מותר לה להאמין שסיומו יביא לשלום, אחווה ואהבת עמים במזרח תיכון חדש ואופטימי, מותר לה גם לא לאהוב אנשים שעשו ועושים יותר מכל מה שהיא תעשה בחייה למען מדינתה. אבל להסית נגד אנשים שבחרו להקדיש את חייהם להגנה על המדינה שלהם? לצטט דווקא את ההשוואה שעשה ראש השב"כ לשעבר אברהם שלום עם הצבא הגרמני? להתעלם מהערכיות הגבוהה ומהמצוינות של אותם אנשים?

התבלבלת לחלוטין ואיבדת את הדרך. שכחת מי את ואיפה את חיה. אולי תעדיפי לחיות במקום הרבה יותר נעים, שבו אין "שב"כניק" אבל יש "חמאסניק" או "ג'יהאדניק"?

הכותב היה סגן ראש אגף וראש מטה ראש השב"כ

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ