נקמה מגישים קרה

עומר דוסטרי
עומר דוסטרי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עומר דוסטרי
עומר דוסטרי

לאחר שנמצאו גופותיהם של גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ז"ל, התלהטו באופן טבעי הרוחות ברחוב הישראלי ונשמעו קריאות רבות לפעולה ״לא פרופורציונלית״. דרישות להחלטת קבינט דרמטית נשמעו גם על ידי פוליטיקאים שונים, כמו חברת הכנסת איילת שקד, השר נפתלי בנט והשר גלעד ארדן.

ספק אם יש אדם אחד בישראל שלא התמלא תחושת זעם ורצון בוער לנקמה מיידית. אלא שהדרג המדיני הוא גורם מייצג ונבחר של הציבור, ואינו יכול לאפשר לעצמו את הפריבילגיה של שחרור תחושות תסכול אקראיות וקבלת החלטות מהבטן.

מדור הזירה

בתהליך קבלת החלטות, על הקברניט לנתק עצמו מן המתרחש בחוץ עד כמה שניתן. אסור שהחלטה ביטחונית תתקבל שלא לאחר תהליך מושכל ותבוני, הפורש את כל האופציות הקיימות ומתייחס לכל התרחישים האפשריים. עם כל הצער והכאב, חשוב להזכיר כי מדינת ישראל כבר חוותה בעבר מעשי רצח ברבריים רבים, ופעולות טרור שפלות אחרות מצד האויב שעמו היא מתמודדת.

על הקברניטים בישראל להתחשב בנושאי המאקרו ולא רק בנושאי המיקרו. עליהם להתחשב בתזוזות הטקטוניות האחרונות שעובר המזרח התיכון, ובהזדמנויות החדשות שנוצרו לשיפור עמדות. עליהם לקחת בחשבון כל הסלמה והידרדרות ביטחונית עתידית שתוביל להפניית משאבים רבים למקור אחד, כשמסביב "יהום הסער" והגבולות בוערים, וזאת מבלי להזכיר את פרויקט הגרעין של איראן, שככל הנראה תהיה המרוויחה העיקרית מתגובה נרחבת ולא פרופורציונלית ומהתעסקות והתמקדות העולם בנעשה בישראל, במקום שאור הזרקורים יופנה אליה.

אשר על כן, כניסה קרקעית לרצועת עזה ומיטוט חמאס היא סיסמה יפה ורומנטית, אך חסרת תכלית לחלוטין. חמאס היום מבודד לגמרי, מצבו הוא הקשה ביותר מאז עלה לשלטון בעזה. במצרים הוא מוקצה מחמת מיאוס והפעולה האחרונה — גם אם לא נעשתה לאחר דרישה ישירה של הזרוע המדינית של חמאס וללא מעורבות של הזרוע הצבאית של הארגון — ככל הנראה תוביל לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית שהיתה אמורה לקום.

זאת ועוד, חמאס בשנים האחרונות עובר תהליך פוליטיזציה — כמו כל גוף ביורוקרטי שמקבל עליו אחריות שלטונית — ובשל כך הוא נזהר מאוד שלא להרוס את כל מה שבנה ברצועה, במיוחד לאחר המסר התקיף שקיבל במבצע "עמוד ענן". מאז המבצע הארגון כמעט שלא מעורב בפעולות נגד ישראל (הוא חתום על מסמך הבנות עם מצרים וישראל, ולכן לא ממהר להפר אותו), ואף מנסה למנוע אותן לעתים, בשל החשש מתגובה קשה של צה"ל ומפירוק שלטונו.

במצב זה, וכשבודקים מי יכול להחליף את חמאס בשלטון, החלופות אף קשות יותר. בין אם מדובר בג'יהאד האיסלאמי — המקורב עוד יותר לאיראן — ובין אם מדובר בוועדות ההתנגדות העממית או בגופים רדיקליים אף יותר.

זאת מבלי לדבר על המבצע הצבאי עצמו, שיידרש להפלת שלטון חמאס, ושסביר להניח שיגבה מחיר לא פשוט, בלשון המעטה, הן בקרב אזרחי ישראל שייאלצו להיכנס שוב לכוננות ספיגה, והן מחיילי צה"ל, שימצאו את עצמם במרחב המסוכן ביותר שניתן להילחם בו. לזאת יש לצרף את הקהילה הבינלאומית, שבוודאי לא תראה בפלישה קרקעית לעזה או בכיבושה אקט הומניטרי, אלא עונש קולקטיבי. בכך ייווצר מצב שמדינת ישראל תהפוך בעיני העולם מהקורבן לתוקפן.

וכך, למדינת ישראל לא נותרו אופציות רבות שתוכל לעשות בהן שימוש. תשתית חמאס ביהודה ושומרון כבר כמעט שחוסלה כליל בשל המומנטום שקיבל צה"ל במבצע "שובו בנים", ובישראל יודעים היטב כי חמאס ממשיך לרסן את עצמו ולא באמת מעורב ברציחתם של שלושת הנערים היהודים. קובעי המדיניות בישראל עומדים בפני החלטה קשה, מורכבת ורגישה, כשהם מרגישים את הדחיפה, הרחשים והקולות שעולים בקרב אזרחי מדינת ישראל לנקמה גדולה.

סיסמאות ריקות מתוכן, פופוליזם והתלהמות, לא יעזרו כהוא זה. בל נשכח שנקמה מגישים כשהיא קרה, ושדוקטרינת נתניהו תמיד היתה עניינית, שקולה ואחראית. יש לקוות שגם הפעם יידע הקבינט, בראשות ראש הממשלה, לקבל החלטה באופן מושכל וקר רוח, ואז להגיב בעוצמה נגד האחראים לרצח הברברי, אך באופן ממוקד וכירורגי — כזה שיהיה בו תועלת אמיתית ושיפגע באמת בבטן הרכה של חמאס.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתוכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב, ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ