מדעי הרוח הם בכלל סיפור הצלחה

יאיר ברק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר ברק

אם אני מבין נכונה את כותרות העיתונים בפתיחת שנת הלימודים האקדמית, הרי שלימודי מדעי הרוח שרויים במשבר כיוון שמספר המעדיפים ספרות השוואתית, בלשנות וספרות קלאסית נמצא בירידה תלולה, ואילו משפטים ומינהל עסקים הם דיסציפלינות משגשגות.

ואני, שהנני סטודנט כמעט-נצחי במדעי הרוח, מעלה הרהור וערעור: "האמנם משבר?" מדוע מספר הלומדים הוא סממן של משבר או הצלחה של דיסציפלינה מדעית? האם מספר הסטודנטים במשפטים משפר את רמת המחקר המשפטי?

מדור הזירה

ומינהל עסקים, דיסציפלינה שיש החולקים על כך שהיא אכן דיסציפלינה אקדמית (כפרופ' אריאל רובינשטיין), האומנם שפעת חובשי ספסליה חוללה תפישות חדשות וניסוחים חדשים בתורת הניהול? קראתי לפני ימים אחדים ראיון עם פרופסור, שעמד עד לאחרונה  בראש אחת הפקולטות היותר נחשבות למינהל עסקים, ולא מצאתי בו כל תובנה חדשה ומקורית על עסקים, כלכלה או מדיניות כלכלית , אלא רכילות ("היא כלכלנית טובה מאוד. אני מכיר אותה אישית"), ועוד כמה דימויים שחוקים מעולם העסקים שלו כמו "נתניהו הוא יו"ר דירקטוריון גרוע", או אמירה כמו "ממשלת ישראל עושה שטויות בביטחון, וחיילים נהרגים בגלל זה". כמות הסטודנטים שלו לא שיפרה, לדעתי, את רמת התובנות ואפילו את הניסוח. אז חקר מינהל העסקים פורח?

אני משער שחלק ניכר מן הירידה במספר הלומדים מדעי הרוח נובע מכך שבעבר הקנו לימודים אלה תואר אקדמי על פי ציוני תעודת הבגרות בלבד, וללא מאמץ אינטלקטואלי ניכר של לומדיהם. סטודנטים רבים מילאו את הכיתות במטרה להשיג תואר אקדמי למען היוקרה ולטובת העלאה במשכורת. כיום נדדו סטודנטים כאלה בעיקר אל המכללות, שבהן לא זו בלבד שהם משיגים תואר אקדמי, אלא לעתים גם הכשרה לתעסוקה, שנתפשת בעיניהם כמכניסה, בטוחה ויוקרתית.

תהליך זה הוא מבורך, לטעמי, בפרט שהנתונים מלמדים כי מכללות אלה הנגישו את ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות חדשות, שלא חלמו בעבר על כניסה להיכל האקדמיה, אף כי יש מקום להרהר על מספרן הרב ועל איכות הלימודים באחדות מהן. התהליך מבורך גם משום שהוציא מן הפקולטות למדעי הרוח סטודנטים שהתשוקה ללמוד היסטוריה או מקרא לא בדיוק בערה בעצמותיהם.

 מכאן שצעירים המעדיפים כיום ללמוד ספרות ימי-הביניים, פילוסופיה הודית או אמנות קלאסית הם באמת מי שמעוניינים להרחיב ולהעמיק תחומים אלה, והם בוחרים בכוונת מכוון לימודים לא פרקטיים בעליל. ממפגש בלתי אמצעי עם מאות צעירים אלה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, שהחל ב-1999 ונמשך עד היום, אני יכול להעיד כי התרשמותי האישית היא שצעירים אלה הם אכן שואפי ידע והשכלה, מגלים עניין רב בלימודיהם, והם בעלי אופקים רחבים, ידע עדכני ומעמיק והרבה סקרנות.

אם אני משווה אותם ללומדים בשנות ה-70, כאשר למדתי בפעם הראשונה באותו בניין – גילמן בקמפוס תל אביב – אני מתרשם שאיכויות הסטודנטים הנוכחיים עולות על אלה של קודמיהם. ידע השפות של רבים מצעירי היום הוא מרשים ביותר – אנגלית (שליטה מלאה), גרמנית, ספרדית, ערבית ולטינית. השיעורים במחיצתם הם תענוג אינטלקטואלי. איני מתפלא כשאני קורא כי רבים מהם אינם מסיימים את לימודיהם עם סיום התואר הראשון, אלא ממשיכים לתואר שני לפחות.

 ההתרשמות האישית שלי היא אפוא שהכמות אמנם פחתה, אבל האיכות עלתה. ואם כך, ייתכן שהמכונה משבר כלל איננו משבר, אלא הוכחה לכך שמרקס צדק באומרו כי הכמות הופכת לאיכות, גם אם כוונתו היתה הפוכה. 

נ"ב

אם מספר לומדים הוא קנה מידה להצלחה או דעיכה דיסציפלינרית, הרי מדעי הרוח הם בכל זאת הצלחה מסחררת: עשרות אלפי מבוגרים (ואולי אף מאות אלפים) לומדים להנאתם במאות קורסים, ימי עיון וטיולי תוכן בעשרות קתדרות ומכונים להשכלה לא פורמלית כמכון אבשלום, יד בן-צבי, לימודי חוץ של כל האוניברסיטאות, ועוד ועוד. הידיים והראש כבר עשו את שלהם אצל אנשים אלו, עכשיו תפקיד הלימודים במסגרות אלו הוא להעשיר את הנפש מפי מיטב המורים והחוקרים של מדעי הרוח. מדעי הרוח? פרוספריטי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ