בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מה נרצחתי בעצם?

125תגובות

ובחלומי, הוא יושב בכורסה ומעשן, במקום שראיתי אותו בפעם האחרונה. פניו, כתמיד, מסגירים את היסוסיו: לשאול או לא לשאול.

תגיד, יוסי, אולי אתה זוכר על מה ולמה נרצחתי, כי אני כבר לגמרי מבולבל. שם לא רואים טלוויזיה, רק בגיהינום מרשים. רק ביום הזיכרון שלי מאפשרים לי להאזין לנאומים, אני מקשיב למה שאומרים, ולא מכיר את עצמי.

לפעמים נדמה לי שרצחו אותי פורעים ערבים כשלמדתי ב"כדורי", או רוויזיוניסטים חמומי מוח כשסיכלתי את מזימת "אלטלנה", או כרמטכ"ל ששת הימים כשהחזרתי את הכותל מהארכיאולוגיה להיסטוריה. ולא רצחו אותי כראש ממשלת ישראל שרדף שלום, ועל כך רדפו אותו עד שהשיגו אותו. תסביר לי, למה אי אפשר לייצב גרסה לאחר 19 שנה, ולמה כל מחרחר מדון ומלחמה מתחזה לממשיך דרכי ומשתמש בשמי.

אומר לך את האמת, יצחק. אין לי תשובה טובה בשבילך, גם אני נבוך כמוך. הרי הרצח שלך מעולם לא נחקר. הארץ כיסתה דמיך מהרגע הראשון. פוליטיקאים ורבנים שהתירו את דמך יצאו פטורים בלא כלום, כי הממשלה והשב"כ לא באמת היו מעוניינים להתחקות על העקבות, מי יודע לאן יובילו. זקני העיר רחצו ידיהם — "ידינו לא שפכו את הדם הזה" — ויד רחצה יד. הרשיעו את היורה, וזיכו את כל אלה שסימנו לו את המטרה. ומערכת בחירות התנהלה כסדרה, כאילו לא נודע מי היכה אותך וכאילו הקורבן נירצָה.

אני עצמי טעיתי, כשיזמתי את חוק יום הזיכרון. אז לא שיערתי שהוא יוקדש לכל נושא שבעולם — ל"דמוקרטיה ואלימות", ל"תרבות השיח הפוליטי" — רק לא לך ולשלום שלך. מוטב היה בלי חוק, ומי שמרגיש צורך להזכיר אותך כפי שהיית — יעשה זאת מתוך הזדהות עם דרכך, בלי לרגוז ולהתפתל בדרך.

מי האמין שדווקא "הדור הצעיר", שלא ידע אותך ואת פועלך, יחתור למכנה משותף מדומה על סמך אחדות מזויפת. ומי האמין שהחוק יעמיד עוד מיקרופון ומרפסת לרשותם של ההולכים אחרי ארונך בחייך. מיום שהחליטו להנציח אותך, התחילו להשכיח אותך. אמנם מדברים הרבה על ההסתה שהיתה, אך אף מלה על המסיתים, בני־בלי־שם.

עכשיו יש לנו נשיא חדש, שכמו קודמו מכבס מלים, והחשבון שנשכח בכיס החליפה נמחק בניקוי, וכבר לא ניתן לעבור עליו ולבדוק אותו. "שתקנו אז", אמר הנשיא בעצרת, "אסור לנו לשתוק היום". לא, לא "שתקנו": בנימין נתניהו פשק שפתיו, וגם אריאל שרון ורחבעם זאבי הרחיבו פה, ועוד רבים ורעים, ש"בדם ואש" גירשו וגם ירשו. כעת אתה מבין, יצחק, מדוע אני לא משתתף עוד בעצרות הללו, כי אני עדיין לא מוכן לשכוח.

ועוד אמר הנשיא: "אסור לשתוק היום, שתיקה שפירושה שוויתרנו על החלום". לא, כבודו, לא רק מציאות חיינו מפרידה בינינו, גם חלומותינו מפרידים. תמונת החזון שלך — שלמות הארץ, היא לא תמונת העתיד שלנו — להיות שלמים עם עצמנו. על כן, גם ההווה מסוכסך כל כך, ואי אפשר לאחות את קרעיו בכוונות טובות בלבד, כל עוד נכפה עלינו הר בירושלים כגיגית.

"הרצח הבא הוא רק עניין של זמן", מנבאים לנו שחורות, כי התקדים השתלם והאלימות רק גוברת. אל תהלכו עלינו אימים: את יצחק רבין רצחו, כי ידעו שפיו ולבו שווים; שהוא מתכוון ברצינות גמורה. למה לבזבז שלושה כדורים על חדלי אישים, שיושבים ולא עושים, אפילו לא מתכוונים, גם לא להוזלת העוף הקפוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו