מה דיגדג למפוקסלים בשב"כ

טל לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל לאור

נדמה שגם בראש העין וגם בשכונת רמות בירושלים ניצלו את סוף השבוע האחרון למנוחה ולתפילה, בהתאמה. רבות נכתב על "מלחמות היהודים" בין צה"ל לשב"כ, ונדמה כי גם כעת, אחרי שלל המכתבים, ההאשמות ופגישות הפיוס - טרם נרשמה המלה האחרונה. את האירוע הדרמטי והשנוי במחלוקת הזה יש צורך לחלק לשתי רמות של כשלים: האחד הוא המחדל המודיעיני - ככל שהיה - של מי מהארגונים, והשני הוא הכשל התקשורתי.

המרוויחה העיקרית מהסיפור היא כמובן התקשורת, ובחזיתה אילנה דיין נשיאת "עובדה", שהוכיחה שוב כי מדובר בתכנית התחקירים ההישגית והרלוונטית ביותר בישראל כיום. המפסידים? אם שמים לרגע בצד את עם ישראל והאוכלוסייה בעזה, נראה שמדובר בתיקו טכני, עם נטייה קלה לחברים המפוקסלים מהשב"כ, שמשהו כנראה דיגדג להם קצת יותר מדי בפופיק.

באשר להיבט המודיעיני, בין אם מדובר בניסיון טיוח וכיסתו"ח לקראת החקירות הממלכתיות על "צוק איתן" שהכניסה את הצדדים לעמדת מגננה, או בין אם עסקינן במאבקי כוח וכבוד בין שני גופים שעובדים לרוב בתיאום - ניכר כי השפה והרטוריקה שעמדו במרכזה של הפרשה חייבות להיבדק. לפנינו שני ראשי ארגונים, אשר אחד מהם מסיים בקרוב קדנציה פורייה ופורש, והשני מתקרב אט אט לשנתו החמישית והאחרונה בתפקיד (ראש השב"כ ממונה על פי חוק לתקופה של חמש שנים, אם כי ניתן להאריך את כהונתו), ושניהם אינם רוצים להכתים את ארגונם במשמרת שלהם. כך או כך, נראה שבסופו של יום מדובר באירוע שראשיתו וסופו בסמנטיקה ביטחונית, ששורשיה נעוצים בפצעים המודיעיניים של מלחמת יום כיפור.

התרעה למלחמה / התרעה להיערכות למלחמה / התרעה לפיגוע שעלול להביא לפרוץ מלחמה? מישהו בקהילת המודיעין הסתבך עם המלים. אחרי יותר מארבעים שנה, צירופי המלים הללו עדיין חצובים בזיכרון הציבורי-ביטחוני של מחדל המלחמה ההיא ושל השאננות שחגה מעל מערכת המודיעין הישראלית בנוגע לסיכוי הסביר לפריצתה. אף ארגון איננו רוצה להיות מוזכר, ולו באופן אסוציאטיבי, עם המחדל ההוא, ובטח שלא לחזור עליו.

באשר להיבט התקשורתי, מי שמכיר מקרוב את דפוסי עבודתו של ראש השב"כ הנוכחי, יורם כהן, יודע כי האיש אינו נמנה עם חובבי המדיה והמצלמות, וכי סגנון עבודתו הריכוזי אינו מאפשר מצב שלא היה מעורב ומעורה בהחלטה לצלם ולראיין את ראש מרחב דרום, בתוספת נציגה של הדסק האחראי וחוקר, שיככבו בתוכנית הפריים טיים המרכזית ביותר בישראל.

ההחלטה להיחשף בתקשורת שעה שגורמים שונים בודקים את המוכנות המודיעינית למלחמה, היתה שגויה והקפיצה בצדק את הרמטכ"ל ועוזריו שצפו, כמו יתר הציבור, בסרט תדמית קלאסי לשב"כ. טענותיו של ראש המטה הכללי להעדר קולגיאליות מוצדקות, למרות שאת אמרותיו בדבר "אירוע תקשורתי שיש לחקור", וטענותיו על חשיפת סודות וביון, ניתן לפרש גם כצביעות לשמה, היות שהצבא עצמו העביר ומעביר באמצעות דובר צה"ל חומרים רגישים (בין היתר גם לתוכנית "עובדה").

גם דאגתו של גנץ לקרדיט שקיבל או לא קיבל הדרג המדיני בתוכנית "עובדה" - כפי שהובעה במכתב שפורסם ונשלח אל ראש הממשלה - אינה ברורה. מדוע מתעסק הרמטכ"ל בעלבונות שאינם לו?

אך יש בסיפור הזה עוד אלמנט חשוב. במאמר שפירסמתי בעיתון זה לפני כמה חודשים ("שירות קיבעון כללי", 9.4.14, "הארץ") ביקרתי בחריפות את מערך הדוברות הנוכחי של השב"כ. נראה כי המשבר הנוכחי הוא פועל יוצא של החלטה שגויה ובלתי מקצועית בעליל של העומדים בראשו. שירות הביטחון הכללי הוא גוף שאינו זוכה לנראוּת ציבורית גבוהה, וזאת להבדיל מהצבא, אשר פעילותו נחשפת רבות לציבור, ובין מחלקות דובר צה"ל השונות ניתן למצוא מדור שלם העוסק ביחסי צבא-חברה. התחושה שאין מספיק הערכה בציבור כלפי מאמצי השב"כ לתפקודו במלחמה בעזה, כמו גם למאמצים ביטחוניים אחרים, עמדה בבסיס שיתוף הפעולה עם הפקת "עובדה".

ככלל, היחסים שבוחר השב"כ לנהל עם התקשורת באמצעות מערך הדוברות שלו הם מדודים מאוד, ועברו עם השנים תהליך התמקצעות לצד קיבעון אנושי וניהולי. פרשה זו מוכיחה שמערך הדוברות עדיין לא עלה כיתה. בעוד ששאלת המחדל מודיעיני-מבצעי עדיין מוטלת בספק, הכשל הדוברותי ברור וזועק לעין. ההחלטה לעבור באחת ממצב של אפס נראות למאה בקירוב, תוך זלזול בוטה בשותפים ובעיתוי בעייתי, הסבה לארגון נזק גדול ומשמעותי. לא פלא אפוא, שגם בתוך השב"כ עצמו נשמעו בשבוע האחרון קולות שקראו לבחון מחדש את מערך הדוברות של הארגון, אשר כפוף ישירות להנהלת השירות.

 הכותבת היא עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן. עבדה בעבר בשירות הביטחון הכללי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ