תעשו טובה, תחסכו לנו תעמולת בחירות

רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר

גדלתי בבית שלא היתה בו טלוויזיה, מסיבות דתיות ואידיאולוגיות. הייתי "ילדה טובה", ולכן לא ביקשתי לצפות בטלוויזיה אצל שכנים וחברים. אבל הכל השתנה כשהחלה תעמולת הבחירות לכנסת ה-11, בשנת 1984. קיבלתי את רשותם של הורי לצפות בתעמולה בביתם של השכנים. אותם שכנים, שהופתעו מבקשתה של ילדה בת 8, שאלו אם אני מתעניינת בפוליטיקה. "מה זה פוליטיקה?", שאלתי בתמימות. "אם את לא יודעת מהי פוליטיקה, למה את רוצה לצפות בתעמולה?", הם שאלו בתמיהה. הסברתי להם שלאחרונה נערכו בבית הספר בחירות למועצת תלמידים. מפלגה אחת הבטיחה עיפרון לכל ילד שיבחר בה, המפלגה השנייה הבטיחה לחלק שוקו בהפסקות. אחרי שחילקו שוקו בשקית יומיים רצוף, קולי היה נתון להם. ביום שאחרי הבחירות הלכתי לחפש את דוכן השוקו. צחוקם של ילדי כיתה ח' היה רם וצורמני. הם צחקו על הילדה הקטנה שחשבה שתקבל שוקו גם אחרי הבחירות. "אני רק רוצה לראות מה המבוגרים מבטיחים", הסברתי לשכנים, "ואם גם הם לא מקיימים שום דבר אחרי שמסתיימות הבחירות".

30 שנים חלפו, ואִתן עוד שמונה סבבים של תעמולה יקרה, בזבזנית, מתנשאת - ובעיקר מיותרת. הקשר בינה לבין מה שמקבלים אחר כך מעליב. אני נזכרת תמיד בשוקו שלא קיבלתי, אחרים נזכרים ב"סלאח שבתי", אבל הזקנות נשארות במסדרון בית החולים, והרפורמות האמיתיות מבוששות לבוא.

אבקש להציע הצעה פרקטית לפתרון: תעמולה אחרת, אמיתית, מלאת משמעות. כל מפלגה תיקח את תקציב התעמולה שלה, ותתרום אותו במלואו לעמותה המזוהה עם ערכי המפלגה. יד שרה, רופאים לזכויות אדם, לתת, תנו לחיות לחיות, אלי"ן, מאיר פנים, עזר מציון ועדאלה. ימין, שמאל ומרכז, זקנים וילדים, חולים ונצרכים - כולם ישמחו לקבל תוספת תקציב מסודרת, עם קבלה לצורכי מס. נוסף על כך, את הזמן המבוזבז באולפני הצילומים ובביקורי השטח הפתטיים, יקדישו הפוליטיקאים להתנדבות בעמותה הקרובה ללבם. לא לחיצת יד למנכ"ל מול המצלמה, אלא עשייה אמיתית, משמעותית, במשך שעות ארוכות. עשייה זו, וההתחככות המשמעותית בעם שבצדה, יכולה להוביל לתובנות ולשינוי חברתי, הפעם מלמעלה. עוד כיסא גלגלים, עוד מאבק למען אדם שזכויותיו הופרו, עוד עזרה לקשיש ניצול שואה, וארוחה חמה לילד רעב - אחרי כמה ימי עבודה כאלו יבינו הפוליטיקאים איפה הם (סליחה, אנחנו) חיים.

וכדי שתהיה להם בכל זאת גישה לכולנו וחלון ראווה להציג את פעולותיהם, הם מוזמנים לעשות שימוש ברשתות החברתיות. להצטלם, לכתוב בלוג אישי על החוויה, להסביר מה מצאו בעמותה הזאת, לשתף בתובנות שהגיעו אליהן, ובעיקר להתחבר, לא רק לחברה, אלא גם למקומות הרגישים בלבם שכוסו במעטה עבה של ציניות ואינטרסים.

אפשר לומר שנשארתי תמימה כפי שהייתי לפני שלושים שנה, כשבאתי לחפש את השוקו פשוט כי הבטיחו לי. ואפשר לומר שנמאס, ראינו מספיק פוליטיקאים על רקע דגל כחול-לבן, ערימות חציר וכבישים חדשים, סרטונים מצחיקים ואמירות הזויות. כולנו התבגרנו, כולנו רוצים לראות משהו אחר ועמוק. מישהו פה אמר פוליטיקה חדשה?

הכותבת היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ