בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני בעד הקיצוניים

74תגובות

זו לא הכלכלה, טמבל, זה גם לא הביטחון, טיפשה; זו את וזה אתה, שלעולם לא תכבשו את הדחף להתאכזב. כבר רשמתם בעברכם לא מעט אכזבות, שמאפשרות לכם להחזיק מעמד בצוק העתים. בכל מערכת בחירות אתם מבטיחים לעצמכם את הזכות לקונן על מר גורלכם כבוחרים נבגדים. אם לא מתאכזבים — לא נהנים. האם גם הפעם לא תיוואשו מלקוות לשווא.

טובה תקווה מחיים, בתנאי שהיא לא פורחת באוויר. על סמך מה התפתיתם להאמין שבעל הטורים יבטיח לכם עתיד; ועל סמך מה האמנתם שהעתיד טמון ב"מרכז". לא פעם הסברנו, שהמרכז הוא בסך הכל אתר נוחות, שעוצרים בו להתפנות, אך הדרך ארוכה, ולא בקפה טו־גו עושים אותה. נחוץ תדלוק באוקטן גבוה כדי לגמא מרחקים עד ליעד.

זה לא מע"מ אפס, טמבלית, גם לא חוק "ישראל היום", טיפש. לא חילוקי דעות הפילו את הממשלה, שדווקא התאפיינה בתמימות דעים. כל שותפיה — מאביגדור ליברמן עד ציפי לבני — הרבה יותר קרובים מכפי שהיו רוצים להיראות. לא לחינם הלכו זרזירים אצל עורבים, אלא מפני שהם מינם; לא במקרה פתחו את הקדנציה באחווה; כבר אז הייתם צריכים להבין. גם בממשלה הבאה יישבו "אחים" גם יחד: אותה הצבעה שלכם תוליד את אותה ממשלה שלהם, מי שהיו הם שיהיו — ויאמרו לדבק טוב; והקרקס יחזור העירה.

כי "הקונסנזוס" מכסה לכולם כמים: כולם הולכים יחד למלחמה המיותרת; כולם מוסיפים מיליארדים לביטחון ולהתנחלויות; כולם מצדדים בהפרטה — ממקרקעין ועד לגז טבעי; כולם בעד עובדי קבלן — מניקיון ועד להוראה; כולם מדברים על מעמד הביניים, ואף אחד לא מדבר על העניים; כולם נגד "המסתננים", ואפילו כאופוזיציה זמנית לא מתנגדים לכליאתם. גם "חוק הלאום" נטול שוויון היה עובר פה אחד, אלמלא הונח להכעיס בגירסתו המוקצנת.

מפת הארץ שלהם אף היא אותה מפה בשינויים מזעריים: מהבקעה לא נסוגים, וכך מה"גושים": אריאל וברקן שלנו; מעלה אדומים בואכה ים המלח — בידינו; קרית ארבע היא חברון — לנצח; גוש עציון ואפרתה — לנצחים; וירושלים רבתי ובנותיה — הס מלהזכיר. זה "הקונסנזוס", ואידך זיל גמור הסכם במהרה בימינו.

מעולם לא כיהנה כאן ממשלה, שהמכנה המשותף שלה כה מוצק. אז למה הם נפרדים בשערורייה? לא משום שהם שונים, אלא משום שהם דומים: בנימין נתניהו מתבונן ביאיר לפיד שהוא בן דמותו ונמלא תיעוב; לשניהם סיבות טובות לסלידה הדדית. אילו רק החליפו את סדר הישיבה ליד שולחן הממשלה, וראש יש עתיד לא היה תקוע לו מולו, אפשר שהמשבר היה נמנע.

יכול אדם להתחלחל מהמחשבה שמישהו כמוהו — פרזנטור וחבר טייקונים — יישב יום אחד על כיסאו. לו אני פילוסוף הבית, לא הייתי לועג כשטייניץ לבלורית של לפיד, כשגם אדונו משקיע לא מעט בשיער.

עד 17 במארס ימשיכו לעסוק במי ובמוּ — רק לא במה — ומערכת הבחירות תריח כמו רפת. היא לא תהיה "מכרעת" ולא "גורלית", כי אין בכם עדיין תחושת חירום של רגע אחרון; כאילו מותר לפי שעה להתנדנד בערסל "ההסכמה הלאומית", וליהנות מהחיים שתלואים מנגד.

אם יש ערך לבחירות האלה, אז הבחירה האמיתית היא בין "הימין הקיצוני" בלי בצלם ובג"ץ, וה"שמאל הקיצוני" עם בגאז' זכויות מלא לכל; בין חזית לאומנית־דתית לגאולת דם, לבין חזית יהודית־ערבית לגאולת עם ועוד עם; בין סיפוח שלא נופל רחוק מהקץ, לתפוח שלא נפל רחוק מהעץ שהרצל נטע כאן.

אבל אתם אנשים רציניים, לא ציניים ולא קיצוניים, שמאחלים לעצמם עוד שנים רבות של אכזבות ואנחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו