שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ציפי לבני הגזימה? היא לא היחידה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תומר מיכלזון
תומר מיכלזון

"אתמול ראינו דמות הזויה שהטיחה בראש הממשלה גידופים חסרי תקדים. איזה סגנון ואיזו רמה". לא, המשפט הבא לא נאמר על ידי בנה של חנה בבלי, כוהנת הנימוסים וההליכות, אלא על ידי שר התחבורה, ישראל כ"ץ, שמעולם לא נודע באנינות יתר. כץ, בדומה לחברי ליכוד אחרים, שצף ורתח הבוקר על הופעתה של ציפי לבני ב"מצב האומה", שם בין היתר ציינה שעדיף "שני ראשי ממשלה בפוטנציה מאשר ראש ממשלה באימפוטנציה". כץ אפילו הרחיק לכת ותהה אם לבני על סמים. היא לא - היא פשוט זורמת עם העדר, והוא אכן עדר במובן המלוכלך והפרוע של המלה.

>> בחירות 2015: לכל הסקרים, הכתבות והפרשנויות

קרדיט: מתוך ערוץ היוטיוב של רשת

סערת הנימוסים הנוכחית מגיעה כמה ימים לאחר שגל של בדיחות סקסיסטיות ומיזוגניות שטף את הרשת בעקבות האיחוד של יצחק הרצוג ולבני. מליצן החצר של נתניהו, חנוך דאום, שגיחך על כך ש"שתי נשים יעמדו בראשות מפלגה גדולה" ועד זאב אלקין ושולי מועלם, שהתפלאו איך ייתנו ל"חנון" כמו הרצוג להנהיג, שהרי מנהיג חייב להיות חזק מול החמאס, מול הכלכלה, מול האזרחים. כאילו על זרועות הרמבו של נתניהו נישאנו לעבר המצב הביטחוני, המדיני ויוקר החיה שאנו חיים בו.

עוד חיילת מצטיינת בצבא העידון והנימוסים היא אולי מחליפתה העתידית של לבני במשרד המשפטים, איילת שקד, שהטיחה בחברי האופוזיציה בוועדת הכספים בשבוע שעבר: "אתם לא עושים כלום, רק מגרבצים". חבר הכנסת אלכס מילר שנכח במקום, טען שהוויכוח נשמע כמו לול תרנגולות, אבל למעשה הוא עשה עם הח"כים חסד. השיח הציבורי בשנים האחרונות -  ובל נשכח את נפתלי רסיס בישבן בנט ומירי כפיים רגב - נהיה כה רדוד, ילדותי ונבוב, שבתוכניות הריאליטי הנמוכות ביותר היו חושבים פעמיים אם להכניס חלק מהפוליטיקאים כמתמודדים. פני הח"כים כפני הטוקבקיסטים עלומי השם. חחחחח איזה צחוקים. על חשבונכם.

הפוליטיקה הישראלית מעולם לא היתה גן של שושנים מנומס ואלגנטי, כמו פרלמנטים אחרים בעולם. אבל נדמה כי בבחירות הנוכחיות המועמדים אפילו לא צריכים לצאת לסיורי השוק הידועים לשמצה, שכן השוק כבר מתחיל בתוכם. ייתכן שזו מורשתו הגדולה של לפיד בכנסת הנוכחית – הכנסת תרבות הטלוויזיה הערוץ שתיימית והאדרת פוליטיקת הפייסבוק צמאת הלייקים, הדורשת את הסלוגן המהיר והקליט שנשלף מהמותן גם במחיר שפה נמוכה. לא ירדת נמוך מספיק, לא נשמעת. לא שיחררת מסחטת לייקים מהירה – לא השפעת.

אבל יותר מסגנון, השפה הנבובה היא רק סימפטום לריקנות מוחלטת של חזון וערכים. כלומר, השפה הרדודה מעידה גם על ואקום אידיאולוגי מעבר לענייני הליכות וסגנון. תעיד על כך למשל "תוכניתו המדינית" של בנט, כפי שהתפרסמה בראיון שערך בשבוע שעבר  ב-CNN, אך כנראה גם מיועדת לצופי ערוץ הופ: "התוכנית היא 1. להיות הרבה יותר חזקים מהאויבים שלנו. 2.להפסיק למסור את שטחי ישראל לאויב. 3. להמשיך לבנות מדינת מופת יהודית נפלאה, עד שאויבינו יתייאשו מהרעיון להשמיד אותנו. זהו, זו התוכנית". הבנתם? עוצמה, כוח וייאוש. זו התוכנית. מי פה גבר מי?

בהעדר קרב אידיאולוגי משמעותי ומורכב בבחירות הקרובות – מלבד "רק לא ביבי" השדוף והמשומש כלשעצמו – נותרנו עם קרבות חתולים והשמצות, עיסוק בתדמית ואג'נדה במשקל נוצה. חזון מדיני שונה, אמיץ ומגובש? אג'נדה כלכלית סדורה שאינה כוללת רק שליפות רייטינג מהמותן כמו מע"מ אפס? שכחו מזה. בבחירות הללו, כל פוליטיקאי ושיר הסלפי שלו. חבל רק שאי אפשר להצביע בסמסים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ