תומר ברק
תומר ברק

אירועי השבוע שעבר בפריז מצערים, כואבים ומזעזעים. עם זאת, משהו ברטוריקה שאימצו מיד לעצמם מנהיגי צרפת כבר מפרוץ האירועים הצליח לעורר בי אי נוחות, שהתפתחה בסוף השבוע לבחילה של ממש. גם אם נניח שקריאות החירות, השוויון והאחווה עמם הפציעה צרפת אל העידן המודרני נלקחו ברצינות על ידי מחולליה הבורגנים של המהפכה הצרפתית, אין כל ספק שמאז נבלעו ברעש הגיליוטינות עם שוך המאה ה-18, הם לא באמת חזרו להדיר שינה מעיני הצרפתים.

מי שמכיר ולו במעט את ההיסטוריה של מדיניות החוץ הצרפתית יתקשה להבין כיצד צרפת - השבעה, המקיאווליסטית, העושקת - מעזה להציג את עצמה כמעוזן הכמעט אחרון של זכויות האדם וחופש הביטוי. תקצר היריעה מלפרט את מעלליה של צרפת בכל מושבותיה לשעבר. מי שמעוניין שיעשה חיפוש קצר בגוגל: מאלי, חוף-השנהב, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, גאבון - רשימה חלקית. הסיפור חוזר על עצמו, שגרתי, כמעט משעמם. קוראים לו "פראנס-אפריק": מערכת היחסים הפרדאטורית בין ארמון האליזה לארצות עשירות מאין כמוהן באוצרות טבע, שהפכה את צרפת למדינה מודרנית משגשגת והותירה עשרות מיליוני אפריקאים להתבוסס בעוני לא יתואר וחולי משווע, בעודה מפקירה מיליונים נוספים בידי אנסים, מענים, מבתרי-איברים ומרצחים שפעלו לעתים קרובות בשליחות ממשלי הבובות שהעמידו עליהם בעלי הבית הקולוניאלים ״לשעבר״. מדובר בטרור לכל דבר, טרור של יום-יום, שכמעט אף פעם אינו מגיע לדפי העיתונות או מסכי הטלוויזיה, טרור שיש לו מדינה ושמה צרפת.

גם בעברית, גם בערבית: זירת הדעות הדו-לשונית של "הארץ"

ניקח את גאבון לדוגמה. מדינה אפריקאית השוכנת לחופיו עתירי הנפט של האוקיינוס האטלנטי. גאבון זכתה לעצמאותה הנומינלית ב-1960, באותן השנים שבהן צרפת הלכה ואיבדה את אחיזתה באלג׳יריה, שהיתה לה עד אז מקור הנפט העיקרי. צרפת, שאת מנועי כלכלתה צריך היה להמשיך להניע עם או בלי אלג׳יריה, מיהרה לדאוג שהבן-יקיר-לה לאון מבה יזכה במערכת הבחירות הראשונה בגאבון, שהיתה לא חופשית ולא דמוקרטית. משזכה בבחירות מיהר מבה בעצת יועציו הצרפתים לבסס את שלטונו באמצעות סגירת עיתונים, מאסר מנהיגי האופוזיציה והוצאת כל המפלגות - מלבד, כמובן, זו שלו עצמו - אל מחוץ לחוק. בו בזמן סגר דיל נוח עם ארמון האליזה לשלשל לכיסו סכומים "צנועים" כהוקרת תודה על הסיוע שיעניק למעסיקיו הצרפתים בהמשך ״פיתוח״ אוצרות הטבע של ארצו. ממשיך דרכו, עומר-בונגו, אף הגדיל לעשות וקשר עם כל אחד ואחד מנשיאי צרפת, מדה-גול ועד שיראק, קשרי ידידות נפש ממש, שבזכותם נהיה לאחד האנשים העשירים בעולם, בעוד הנפט זורם באין מפריע לצרפת ותושבי גאבון מוסיפים להיאנק תחת העוני ולמות מתת-תזונה ומחלות, ומשהעזו לצאת לרחובות ולהשמיע קול מחאה, להיהדף חזרה לבתיהם העלובים על ידי חיילי הצבא הצרפתי היושב במחנה "דה-גול" בפאתי עיר הבירה. כיום (עלי) בונגו-הבן וחבר מרעיו (כמו ידידיהם ברבות מאומות אפריקה הפרנקופונית) מוסיפים לעשוק את בני עמם, בעוד יחסיהם עם צרפת, ארה״ב ושאר אומות העולם הנאור עולים במעלות מגבורה לגבורה.

למרות תוצר לאומי לנפש השלישי בגודלו באפריקה התת-סהרית, מיליון וחצי אזרחי גאבון, המפוזרים על פני שטח שווה פחות או יותר לזה של בריטניה, חיים בעוני מחפיר ונאלצים להסתפק במקום 112 מבין אומות העולם במדד הפיתוח האנושי. צרפת, עם שטח גדול רק פי שניים, אוכלוסייה גדולה פי 45 והרבה הרבה פחות אוצרות טבע, נמצאת במקום ה-20. בצרפת, כמו במרבית המדינות ב-20 המקומות הראשונים, לא אוהבים לדבר על איך הגיעו לשם. כל כך לא אוהבים, שבדרך כלל פשוט שוכחים.

אומות המערב, שרק לפני שני עשורים אימצו בשמחה את תזת פוקוימה בדבר קץ ההיסטוריה והיו משוכנעות שאו-טו-טו יחבשו מדוכאי העולם כולו מצנפות טרי-קולור בדרכם לקלפיות, שוב ניצבות הלומות אל מול גל הטרור האיסלאמי. איך ייתכן שהפרימיטיבים הללו לא מבינים כמה פשוט וטוב לחיות בחופש, שוויון ואחווה, כמה יפים דמוקרטיה, אם.טי.וי ועגיל בפופיק מקוראן ובורקה. אם אכן זו מלחמת תרבות, היא אינה מתנהלת בין איסלאם רצחני לדמוקרטיה ליברלית, אלא בין איסלאם רצחני לקפיטליזם חזירי, רצחני לא פחות וצבוע, ובעל קורות חיים שהן בוודאי ארוכות ורוויות דם הרבה יותר מאלו של אל-קעאדה והמדינה האיסלאמית.

מי שנעלב מקריקטורה הוא אידיוט, ומי שרוצח בשל כך הוא מנוול שמקומו בגיהנום. אבל בפעם הבאה שאצטרך להקשיב לפרנסואה הולנד נזעק להגנת ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי, אקפיד להצטייד מראש בשקיות הקאה.

הכותב הוא רופא ישראלי העובד בבית חולים ציבורי בבוצוואנה ומנחה קליני בביה"ס  לרפואה של אוניברסיטת הרווארד

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ