שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוסי שריד
יוסי שריד

והיה כאשר ירים נתניהו ידו וגבַר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר החרם; וידי נתניהו כבדים. הרצוג ולפיד תומכים בידיו — מזה ומזה.

לא הייתי מייחס חשיבות לעמדת שני הכפילים: במקום שנתניהו עומד, השמאל המוסרי לא יעמוד; לעולם תלך לבדך בדרכך, ביבי. כל אימת שמתחייב קול אחר, דווקא אז הם עונים אחריו אמן — "אין שמאל ואין ימין וחייבים להתייצב יחד". אותנו הם לא מייצגים, לא תמצאו אותנו בשורת המקהלה. עם ראשי אופוזיציה כאלה, מי צריך זנבות.

כי זה מה שציפינו מהם לומר: אתה, ביבי, אתה שממיט עלינו את הפורענות. היית "חזק נגד חמאס" והדברת את איראן במדבְּרותיך, ואילו אנחנו היינו בעיניך כמשת"פים, שאסורים לבוא בקהל ובקואליציה. אין, אין עליך; אתה תותח שיצא מאיפוס, ובמקום להרעיש את מחרימינו, אתה ממטיר אש על כוחותינו. ואת הפגז שירית — "לא תקום מדינה פלסטינית בזמן כהונתי" — אותו אין להשיב אל הלוע. האם סטפן רישאר הצליח לדעתך לחזור בו? לך בכוחך ובכוחם של אדלסון וסבן וד"ר מרים, בלעדינו. נראה אתכם בעוצם ידכם: הרי לטייקונים יהודים מלאס וגאס נודעת מאז ומתמיד השפעה עצומה על סטודנטים בקליפורניה.

"העולם" לא אנטי־יהודי ולא אנטי־ישראלי, ואין "קמפיין דה־לגיטימציה לעצם קיומנו". ה־BDS הוא ארגון זניח, שלא מריח ולפעמים מסריח. נכון, לא פסו אנטישמים, שכמו עופות דורסים עטים על נבלות. אבל מי דואג להזין אותם, מי משאיר להם טרף קל בשדה.

הפוּך, ביבי, הפוך: אין מדינה כישראל שנהנתה ממידה כה נדיבה של התחשבות, וגבול הקו הירוק זכה זה כבר בהכרה בינלאומית כוללת. 48 שנה מסבירים לנו בנימוס, ששליטה על עם אחר לא תימשך עד אין קץ, וההתנחלויות יהיו לנו לרועץ; וכאילו לא הבנו מה שמדברים אלינו. לא שמנו זין, ולהם נשבר. כל מדינה אחרת היתה נענשת מזמן, אפילו מעצמה כרוסיה הפולשת לקרים ולחבל דונבאס. רק לא ישראל, שאותה מפלים לטובה בזכות השואה. אבל דורות חדשים קמים, אשר לא ידעו את היטלר, וכך נקלענו למשיכת יתר מחשבון ההיסטוריה.

דועך גם רושמה של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", כי ככה היא נראית היום הדמוקרטיה שלנו, שרק אתמול כבשה לבבות: לא סובלת מיעוטים שנוהרים; לא מכילה "אופוזיציה חתרנית"; מתנכלת לארגוני זכויות אדם ול"עמותות שמאל"; מגבילה בחוק את חופש הביטוי; סותמת לאמנים את הפה; כולאת פליטים בלא משפט ומגרשת על לא חטא; זוממת להפריד נוסעים באוטובוסים; מסגירה את צבאה לידי האייתוללות מישיבות הסדר; מתנערת מהתחייבותה לחופש פולחן בירושלים: חניוקים יהודים מתנפלים על צליינים בקבר דוד, שבעצמו לא ידע מקום קבורתו, ודורשים להפסיק את הסעודה האחרונה באמצע.

ישראל — לא מה שחשבתם; ועייפה נפש הקהילה הבינלאומית ליומרה וליוהרה, לשקרנות ולתחמנות. עד מתי יעשה נתניהו מעשה פוטין, ארדואן וברלוסקוני, ויבקש שכר כנלסון מנדלה.

לא זו בלבד שהתנחלויות צצו כפטריות אחרי כל גשם חומצי, עכשיו גם תובעים מאתנו לדשן אותן — לקנות מדובשן, מיינן ומהגבינות שלהן. מה שלא עשה השכל, אולי יעשה החרם; חרם—חרם, בוא.

אדלסון וסבן דיווחו לנו בראיון משותף על ארוחת מלכים שאכלו בטרם יציאה למלחמת מצווה; והסקרנות אוכלת: מה עלה על שולחנם מתנובת הארץ השלמה: האם הזמינו טייק־אוויי ממחלבות סוסיא ומיקבי יצהר? מה שמחליק שם בגרונם כשמן זך, לנו כאן נתקע כזית גנוב בגרון או "כמו רסיס בישבן".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ