מה יעזור ערבי בבית"ר ירושלים?

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מדינה שלמה בהלם: אוהדי בית"ר התפרעו בבלגיה. הם זרקו חזיזים למגרש, קראו קריאות גזעניות ופצעו את השוער של יריבתם, שרלרואה. איתי מאירסון סבור, שכל זה בגבולות הסביר ("שמאלנים חמודים ומצקצקים", "הארץ", 17.7). יותר מזה, לפי מאירסון, הערבים לא מעניינים את אוהדי בית"ר. ההתפרעות היתה בעצם מחאה נגד "השמאל הקיצוני" בדמות ציפי לבני ויאיר לפיד. די במשפט הזה כדי לתייק את המאמר בקלסר "תעמולה פשיסטית". לפיד, כידוע, הקים את מפלגתו, יש עתיד, בהתנחלות אריאל. לבני היתה שרת החוץ בממשלה שיצאה למלחמת עזה 2008, המוכרת יותר בשמה הרומנטי "עופרת יצוקה".

בית"ר ירושלים היא בנימין נתניהו, היא נפתלי בנט, היא משה כחלון. היא הייצוג האמיתי של הממשלה הנוכחית. היא כל מה שמקופל בצמד המלים "מוות לערבים". אוהדי בית"ר הם העדר שתיאר עודד קוטלר. ככל הידוע לי, בלגיה מעולם לא היתה חברה בליגה הערבית וטרם הגישה בקשה להצטרפות אליה. בביקור היחיד שלי שם התקבל אצלי הרושם, שזוהי מדינה איסלאמופובית. לעומת זאת, ראיתי שם חרדים רבים, הרבה יותר מהחרדים שרואים בתל אביב או בקרית אונו. אם כך, למי בדיוק כיוונו אוהדי בית"ר את קריאותיהם הפשיסטיות־הגזעניות־הרצחניות "מוות לערבים"?

מדור הזירה

אוהדי בית"ר הם ישראל האמיתית של שנת 2015. כשהם קוראים "מוות לערבים" בבלגיה, זה בדיוק כמו שנערה אמריקאית תקרא OMG למראה תצוגת תחתונים שנראית לה Awesome. כפי שלא ברור הקשר המיידי בין God לבין תחתונים, כך לא ברור במבט ראשון מה הקשר בין הכדורגל של בית"ר ירושלים לבין "מוות לערבים". אבל כשמעיינים בדבר לעומק, אין ברור מהקשר הזה. בית"ר ירושלים היא הימין הישראלי, היא "ישראל היום", היא ירון מזוז.

האזינו לראין עם נטע ברזילי

אבל בית"ר ירושלים היא חדשות ישנות, ישנות מאוד. כל מה שעשו ויעשו אוהדי הקבוצה צפוי וידוע מראש.

באלפי המפגשים בין יהודים לערבים שבהם השתתפתי בשנות ה–80 ובתחילת שנות ה–90 (ואני ממשיך להשתתף בהם) תמיד הסבירו השותפים היהודים, שלישראל יש יתרונות מוסריים רבים על מדינות ערב. לדוגמה: במדינות ערב נרצחים שליטים, ואילו כאן, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, לא היה ניסיון התנקשות בראש ממשלה מאז קום המדינה. רצח ארלוזורוב קדם להקמת ישראל.

עם עובדות אי אפשר (ואסור) להתווכח (לכן אין טעם להעלות בתגובה טענות כמו, אבל האלימות של החברה הישראלית מופנית כלפי עם אחר. אלה טענות אמיתיות, אבל הן חלשות אל מול העובדה הזאת). אבל ב–4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בגלל ההסכם שעליו חתם עם הפלסטינים. הרוצח פעל ממניעים אידיאולוגיים, בתמיכת הימין. שוב זעזוע.

אבל כמו שאמרה הגדולה מכולם, אום־כּולתום: הימים התחלפו. והימים מביאים ימין, והימין מביא עמו סרט על חייו ומורשתו של יגאל עמיר, במסווה של חופש האמנות. עוד קדנציה של נתניהו, ועמיר ישוחרר בעסקה כלשהי, ינחת במסוק באצטדיון טדי ויתקבל כ"מלך ישראל" על ידי אוהדי בית"ר ירושלים.

ועכשיו למתחסדים ולצבועים. בראש המחנה עומד העיתון שבו מתפרסם המאמר הזה. "פרויקט מיוחד", קוראים לזה: "הארץ" רוצה ששחקן ערבי ישחק בבית"ר ירושלים. לשם מה? רק God ועורכי "הארץ" יודעים.

מה ייצא לנו מזה? לנו, כלומר, לכל העולם חוץ מכם. ולמה יוזמים פרויקט בעניין שולי וזניח כזה, ולא בעניין עקרוני? תארו לכם, ששחקן ערבי ישחק בבית"ר ירושלים. בכל אימון תשב ביציע קבוצה קטנה (או גדולה) של אוהדים ותקלל אותו. אם יעשה משגה אחד במשחק כלשהו, הסיסמה "מוות לערבים" תיהפך לאיום מוחשי. אם יבקיע שער עצמי, האיום ייהפך לעובדה, ואם השער העצמי יהיה מול בני סחנין — גם בני משפחתו יהיו בוודאי בסכנת חיים.

מזועזעים? נא לזכור, שמדובר באוהדי בית"ר ירושלים, שהדיבר הראשון שלהם הוא "מוות לערבים". ובעצם, איזה ערך מוסף יש לשחקן ערבי בבית"ר מבחינת הקבוצה עצמה? אין. מה זה ייתן לחברה הערבית? בושה.

איני מבין מה עומד מאחורי "הפרויקט" של "הארץ". אבל גם הצלחה של הפרויקט הזה כמוה כקבלת יהודי לחברות בחמאס. אם השאיפה היא קידום הסובלנות בין העמים, דו־קיום מכבד ומתן אפשרויות קידום לאזרחי ישראל הערבים — הרי לכם כמה הצעות.

בידקו, למשל, את מספר הדירקטורים הערבים בחברות ממשלתיות וציבוריות. אין צורך בתחקירים מייגעים: עמותת "סיכוי" תספק כל נתון שתרצו. נסו לקדם העסקת ערבים בבזק, HOT, YES, כי"ל, בז"ן, חברת החשמל, "טבע". בידקו מה מצב תעסוקת הערבים במשרדי הממשלה, במס הכנסה, בביטוח הלאומי ובבנקים. פרסמו את הנתונים בסדרת כתבות. בקשו את תגובות המעסיקים ופרסמו אותן. והצעה אחרונה, לפרויקט צנוע ביותר: בידקו את שיעור העובדים הערבים במערכת "הארץ" או ברשת "קפה קפה".

לפני כמה שנים התאסלמה נערה יהודייה מכרמיאל ועברה להתגורר באום אל־פחם. עשרות משפחות רצו לאמץ אותה. לא הבנתי אז על מה הרעש, עוד נערה נהפכה למוסלמית? הרי באירופה ובאמריקה מאות ממירים את דתם בכל יום ובכל הכיוונים — מהאיסלאם לנצרות ולהיפך, וגם אל דתות אחרות ומהן. בקנה המידה האישי, אין ספק שמדובר במטמורפוזה קיצונית. אבל האם היתה להמרת הדת הזאת השפעה על העם, על האומה? לא.

שיתוף של שחקן ערבי בבית"ר ירושלים הוא שינוי זניח, לעומת העסקה של כמה עשרות אקדמאים ערבים במשרדי הממשלה, בתעשייה וברשויות השונות (נתחיל בקנה מידה צנוע). זה הצעד שיביא להשתלבות הערבים בחברה הישראלית ויפחית את הקיצוניות. שחקן ערבי בבית"ר ירושלים, שיהיה חשוף לקללות, לעלבונות ואף לפגיעה פיסית, יגרום להתלהטות הרוחות ולהקצנה נוספת. האם זה מה שחיפשתם ב"הארץ"?

הכותב הוא כימאי ומורה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ