תפקיד הערבים הטובים, לוסי אהריש ועלי סלאם

ג'קי חורי - צרובה
ג'קי חורי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'קי חורי - צרובה
ג'קי חורי

"החברה הערבית מפוצלת" זעקה כותרת באתר מאקו, מלווה בתמונתו של ראש עיריית נצרת, עלי סלאם. באותו דף מחייכת שדרנית המחמד של המיינסטרים הישראלי, לוסי אהריש. היא לא מפחדת אף על פי שהיא מביעה דעה שאינה עולה בקנה אחד עם הקול שמשמיע הרחוב הערבי, בדגש על ההנהגה הפוליטית.

סלאם ואהריש הפכו להיות הג'וקר ששולפת התקשורת כדי לנגח את חברי הכנסת הערבים, וקולות אחרים המוגדרים על ידה כקיצוניים.

הנה יש לנו את ראש העיר הגדולה בחברה הערבית, שלא מהסס להשפיל את איימן עודה העומד בראש רשימה עם 13 מנדטים. הנה השדרנית הבכירה ואהובת הקהל שיכולה להציג את הקול השפוי היפה, שמראה את פניה של ישראל הדמוקרטית. לא טיבי ולא זועבי. לא הקומוניסטים ולא דאעש. ראש עיריית נצרת ולוסי אהריש הם הם האזרחים הנאמנים, שאינם כפויי טובה. ואנחנו – אזרחי מדינת ישראל, הנאמנה לכל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד. אי של שפיות ודמוקרטיה במזרח התיכון. וילה בג'ונגל.

התקשורת הישראלית משחקת ברובה משחק שקוף, ששימש גם את ממשלות ישראל לדורותיהן. מהותו היא לאמץ דמויות חביבות ונוחות כדי לפלג ולסכסך, ולהציג את ההנהגה המתריסה כלא רלוונטית ולא מייצגת, ובאמצעות זאת לדחוק את הטענות העקרוניות של החברה הערבית על אפליה וגזענות נישול וכיבוש.

בתוך החברה הערבית יש לא מעט ביקורת על התנהלות חברי הכנסת הערבים ועל ההנהגה המיוצגת בוועדת המעקב, אבל זו שונה בתכלית מהביקורת שישראל רוצה לשמוע. במרכזה דרישה לשיפור כלים והתנהלות, ועבודה בשיתוף פעולה. הביקורת אינה על עמדות לאומיות והזדהות עם הסוגיה הלאומית הפלסטינית.

בתקשורת וגם בממשלה צריכים להבין ולהפנים שלמרות הביקורת, המפלגות הערביות זוכות ברוב גדול ביחס לכל מפלגה ציונית בכנסת (90 אחוז מהערבים שיצאו לקלפי הצביעו ל"משותפת"), והמאבק שלהן בשנים האחרונות הוא דווקא מול אלה שקוראים להחרמת הבחירות, ולא מול קבלני הקולות בליכוד, בעבודה או בש"ס .

ועד ראשי הרשויות, שבראשו עומד ראש עיריית סכנין מאזן גנאים, הוא הוועד המייצג של רוב רובן של הרשויות, ועמם נפגשים ראש הממשלה ושריו - לא עם סלאם או אהריש, שאיש לא יודע מתי בפעם האחרונה שידרה מתוך יישוב ערבי ועמדה על בעיותיו.

לאורך השנים אימצו בתקשורת ובממשלה דמויות מחמד חביבות וחגגו בנשף מסיכות, שהתעלם מהמצוקה האמיתית של החברה הערבית  - מה שהעמיק יותר את הבורות ואי ההבנה להלך הרוח בחברה זו, כ-20 אחוזים מאזרחי המדינה.

כ-20 אלף איש הגיעו בשבוע שעבר לסכנין והביעו מחאה שקטה נגד המתרחש בימים האחרונים, והתקשורת התעלמה או הציגה באופן שקרי לחלוטין את העצרת כפעילות של התנועה איסלאמית.

באוקטובר 2000 הזדעקה החברה הישראלית למראה ההפגנות ברחוב הערבי. היום, 15 שנים אחרי, לא נראה שהמצב השתפר בהרבה, וחלק מהאחריות היא גם על התקשורת, שמתעלמת ודוחקת, ומחפשת את הערבי הטוב והנחמד שמיישר קו עם המדיניות.

ככה לא משיגים שלום וקיום משותף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ