בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאנסת או שרמוטה

31תגובות

אירוע המין על הבר באלנבי 40, תיעודו והפצתו באינטרנט ומעגלי השיח הציבורי והמשפטי ההולכים ומתרחבים סביבו העלו על פני השטח ארבע תובנות מדאיגות הקשורות לנשים, מיניות ומשפט.

ראשית, המקרה, על פיתוליו המתפתחים, מדגים יפה את מה שאנו מכנות "משוואת הקנס־פרס". על אשה המחצינה את מיניותה בגלוי יוטל קנס חברתי כבד של השפלה שיש לו השלכות משפטיות שונות, על פי הנסיבות. אבל אשה הנוהגת "בתום" (משמעות המונח "תום" משתנה לפי רוח הזמן, כמובן) עשויה לזכות בפרס של הגנה משפטית וחיבוק חברתי.

הדיון המתעצם בשאלה אם האשה נאנסה או קיימה יחסי מין מבחירה מעיד על האופן שבו נתפשת מיניות נשית בחברה: מאחר שלא ייתכן שאשה נורמטיבית תסכים לסיטואציה של התערטלות וקיום יחסי מין על הבר, האשה באלנבי 40 נאנסה. לכן היא זכאית ל"פרס" ההגנה המשפטית והאהדה החברתית.

כך, האשה הצעירה שלמרבה חרדתה נחשפה לאכזריות החברתית שבמשוואת הקנס־פרס נאלצת, אולי, לנסות להפוך את הקערה על פיה ולתייג את עצמה לא כ"שרמוטה" אלא כנאנסת, למרות החשש מחקירה משטרתית משפילה ומ"אונס שני" המתרחש לעתים קרובות כשגופי האכיפה והמשפט מעמיקים בחקר העובדות. קיומה המעיק של משוואת הקנס־פרס, שפרשת אלנבי 40 מנציחה, מוביל לתפישה שמרנית מאוד של מיניות נשית, ולחוסר רצון וחוסר יכולת להבין כי אשה תהיה מעוניינת לקיים יחסים עם כמה גברים, בעוד שהתמורה היחידה שתפיק מכך היא ריגוש או עונג מיני.

שנית, מקרה זה שופך אור על הצביעות והניצול החברתיים שמכוחם הזנות ממשיכה לפרוח, למרות הנזק הכבד שהיא מסבה לנשים בזנות ולנשים בכלל. כאמור, במקרה של אלנבי 40 מתרחב העיסוק התקשורתי והמשפטי בשאלת ההסכמה מצד האשה. האם היתה שתויה? האם היתה תחת השפעת סמים? האם היתה מסוגלת לגבש רצון חופשי? פיתתה גברים ו/או פותתה על ידם?

ומה בנוגע לאין־ספור מקרים שבהם נשים בזנות, שהן ללא צל של ספק מסוממות, שיכורות, חולות ושבירוֹת־נפשית, "מסכימות" למין תמורת שקלים בודדים? מדוע במקרים אלה החברה והמשפט אינם בוחנים את טיב הסכמתן? מדוע יחסי מין שמקיימים לקוחות עם אותן נשים אינם נתפשים כאונס, אף שכך ראוי לעשות? האם הסיבה היא תיוגן כ"זונות", שאינו מקנה להן זכאות ל"פרס" ההגנה המוענק ל"נאנסות נורמטיביות"?

שלישית, פרשת אלנבי 40 ממחישה כי משטר הפטריארכיה כבר אינו הסוכן היחיד של התפישה השלילית של המיניות הנשית. במידה רבה, תפישות מסוימות של פמיניזם תורמות ליחס הבעייתי למיניות נשית בחברה ובמשפט, גם בעידן שבו רווחות תפישות של ליברליזם והכרה בשוויון מגדרי.

לאחר שהאשה — במעמדה כחשודה בביצוע עבירה — מסרה למשטרה כי היא הסכימה לאירועים הנראים בסרטון, החלה מחאה פמיניסטית שצברה תנופה רבה. במרכז המחאה היתה הטלת ספק באותה הסכמה, והיו אף שהטילו דופי באשה.

השאלה החדשה המתחילה להתנסח דרך תפישה זו היא, "כשאת אומרת כן למה את מתכוונת (אלא אם כן את זונה)". מסר כזה מהדהד גישה מוסרנית לגילויים של מיניות נשית משוחררת. מה שמתרחש בין כתליו של מועדון אלנבי 40 איננו סוד. יש נשים הבאות אליו כדי להתפרק ולתת דרור ליצריהן. חלק מהן מרגישות חופשיות להסיר עכבות ואף פריטי לבוש שונים, מתוך הנחה (גם אם היא תמימה) שבפתח המועדון מוסר גם השיפוט החברתי.

ייתכן שהצעירה היתה אחת מנשים אלה. כפי שהיא עצמה העידה, המועדון היה לה בית שני ומפלט משגרת החיים. מחאה פמיניסטית נוקבת מכוונת אותה לתפישה עצמית של קורבן, גם אם לפני הפרסום הוויראלי של סרטוני המין ייתכן שלא חשה כך.

רביעית, המקרה מדגים את האופן שבו תופעה שאנו מכנות "פורנו פוגעני" מאיימת על יכולתן של נשים לממש את מיניותן. אם בחברה היה קיים שוויון מגדרי אמיתי, גם הגברים שצולמו מקיימים יחסי מין על הבר היו נחרדים מהפגיעה בכבודם ובפרטיותם. בחברה שלנו, האשה שצולמה על הבר תשלם מחיר של השפלה ופגיעה בכבודה, שייחסך מהגברים שצולמו עמה.

מצב זה מעמיד בפני המשפט אתגר לא פשוט. פורנו פוגעני הוא תופעה קשה, שהמשפט צריך לטפל בה, אבל עליו לעשות זאת באופן שלא ישעתק תבניות של קישור בין מיניות נשית לבּוּשה. פיתוח מענה משפטי ההולם יותר את הפגיעוּת הנשית בעידן הדיגיטלי עשוי לכלול, למשל, התמקדות בסעדים של החזרת המצב לקדמותו על דרך הסרת החומר הפוגעני מן הרשת, הגברת חובת הבקרה של שומרי הסף הדיגיטליים השונים ופישוט הליכים שבסופם יזכו נשים שנחשפו ללא הסכמתן בפיצוי כספי גבוה ביותר.

יהיו אשר יהיו העובדות הנוגעות למקרה, אין ספק שהצעירה העומדת במרכז הפרשה חוותה אירוע קשה ונגרם לה נזק כבד. מקורו של הנזק אינו בבחירות כאלה או אחרות שלה, אלא בחברה שרחוקה מלפרק את הקשר העתיק שבין מין, אשה ובושה.

פרופ' אלמוג וד"ר יפת נמנות עם סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו