בין חֲרָטָה לחַארְטָה

ב. מיכאל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ב. מיכאל

גם בני תרבות פוגעים לעתים בבני אדם. אין הכוונה לתקיפה חוֹבְלָנִית, אלא לפגיעה עולבת, משפילה, סודקת כבוד, שפגיעתה כואבת לא פחות. לעתים נעשה הדבר במלים, לעתים במעשה, לעתים במזיד, לעתים בשוגג, על פי רוב מתוך היסחפות.

קורה גם כמובן, שהפוגע מצטער על מעשהו. הוא מבין שפגע בזולתו מעל ומעבר לדרישות האירוע, ומתחרט על דרכו הרעה.

מדור הזירה

וכחלוף כמה שעות, אולי יום, אולי כמה ימים, כשדמו מצטנן ומצפונו מייסר, הוא פונה אל הנפגע, מביע צער, מתנצל מבקש מחילה.

כך נוהג בן־תרבות, וזו הדרך לגלות ולבטא חֲרָטָה.

אך יש גם דרך אחרת. "דרך החַארְטָה", מותר לכנותה. או — "הדרך הינון־מגלית". מגל, כהודאתו, התנהג כבהמה מזילת ריר, ניבל את פיו והלבין פני עמיתה. אם הגיעה ההתבהמות לכלל עבירה פלילית יקבעו המוסמכים לכך, אך אין ספק שמדובר בטרדנות וטרחנות מיניים.

אבל מגל לא הרים טלפון למחרת היום. גם לא כעבור יומיים, חודש, חודשיים, שנה. גם לאחר שראשו היטהר מאדי הסמים והאלכוהול, לא עלה בדעתו להתחרט ולבקש סליחה. רק לאחר שקלונו פורסם ברבים, וגם רשויות חוק פקחו עין מעוניינת, רק אז הוא מיהר להתנצל, להצטער, להתחרט. בפייסבוק, כמובן, לא בפני קורבנו.

זו לא חרטה. זו — חארְטה.

ומכיוון שחבר הכנסת מגל הוא לא רק טרחן מיני אלא גם טרדן חקיקתי, אלך בדרכו ואתבע מהכנסת לחוקק לאלתר חוק אשר יקבע עונש מוות למטרידים מיניים.

ח"כ מגל בוודאי ישמח לסייע ולתמוך. הרי הוא מן התומכים החרוצים ביותר של עונש המוות כעונש הולם למעשים המסכנים את העם היהודי.

"וכי מה עניין טרדנות מינית לסיכון העם היהודי?", ישאל בוודאי השואל התם.

אסביר: לא רק בבהמיות גסת רוח מדובר, אלא בעניין חמור בהרבה. טרדנים מיניים, איש לא יכחיש, מוציאים את דיבתו הרעה של המגדר הזכרי. בהתנהגותם, בחרמנותם חסרת הרסן, במידותיהם המרקיבות, הם מעמיקים ומאששים את הסלידה (המוצדקת לפעמים, ראוי לומר) של נשים מן הגברים. סלידה זו גורמת להן, מטבע הדברים, להירתע ולהתרחק מן המגזר המסליד הזה, וממילא נפגעת מכך הילוּדה. ומכיוון שההפריות המלאכותיות יקרות והגברים מגעילים, הן מעדיפות לגדל פִּינְצֶ'ר גמדי.

בעם היהודי, העדפת פינצ'רים על תינוקות דְבֵּית־חרמן היא בעיה מסוכנת במיוחד. כמעט נעיצת אצבע בשיפולי גב האומה! על כן, במלחמת החצוצרות הנטושה בין החצוצרות היהודיות לבין הצוררות הערביות המתאמצות לעשותנו למיעוט, כל טרדן מיני הוא כמעט גיס חמישי. ממש מתוך מחננו הוא מסייע לאויבות לנצח.

האין זה מעשה המחייב עונש מוות? הלא זו הליכה על סף בגידה של ממש. אין ספק בלבי כי ח"כ מגל יהיה הראשון שיתמוך בחוק המוצע כאן.

ובעיקר יהלום העונש הזה את אותם מטרידים מיניים המנסים להמשיך לחמוק מן החרטה ולהסתפק בחארְטה, גם לאחר שחרפת חזירותם השוביניסטית נחשפה.

למרבה הצער, די בטוח שתנועתו המגונה של מגל תסתפק בחארְטה ולא תתעקש על חרָטה של ממש. שהרי מדובר במפלגה שחרטה על דגלה לא מעט חארטה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ