בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואיך תחיי עם מצפונך?

432תגובות

לאחר איחוד גרמניה הועמדו ראשי השטאזי והביון המזרח גרמני לדין. ב-1993 אילנה דיין ומערכת "עובדה" רצו להשיג ריאיון עם מרקוס וולף, ראש הביון הנגדי במזרח גרמניה והאיש שהצליח לשתול מרגלים בדרגים הגבוהים ביותר במערב - בלשכת הקאנצלר של מערב גרמניה ובמפקדת נאט"ו. כיוון שפרסמתי בעיתון "מעריב" ריאיון עם וולף ערב משפטו בברלין, ביקשה ממני אילנה דיין להשיג לה ריאיון אתו ל"עובדה". טסנו לברלין ביחד; צפיתי בה מראיינת ותוקפת בלהט כדרכה את האיש ששיתף פעולה עם משטר חשוך של מלשינים וניצל את חולשתן של מזכירות עריריות ובכירים הומואים בארון, באמצעות רשת שתולים נודעת לשמצה, שאותה הפעיל תחת שם הכיסוי המתרונן "רומיאו'ס". אבל איך יכולת לחיות עם מצפונך, היקשתה בקולה הפסקני המוכר - הקול המיטיב כל כך לשקף את דעת הקהל, ובו בזמן לייצר ולעצב אותה; מה שנועם חומסקי כינה "ייצור קונצנזוס".

וכיצד נוצר הקונצנזוס הישראלי? על ידי כך שהעובדות המחרידות הנגזרות מחמישים שנות כיבוש, אפליה וגזל קרקעות שיטתי מעולם לא "נחשפו" בתכנית התחקירים היוקרתית "עובדה". על ידי קולה הפסקני של "האמת האובייקטיבית": ישראל יהודית ודמוקרטית (חוץ מכמה עשבים שוטים), צה"ל מוסרי גם כשהוא מפציץ אזרחים וטובח בילדים, העולם אנטישמי, הערבים רוצים להשמידנו, שואה יש רק אחת והיא שלנו וכולנו רוצים צדק חברתי (חוץ מכמה מושחתים שחשפנו). ללא שיתוף הפעולה של אילנה דיין ודומיה בתקשורת (ארי שביט למשל) - ללא הסטת הדיון מהעובדות הקשות ל"חשיפות" המבוקרות - לא היו הישראלים מסוגלים להתעלם ממימדי ההרג וההרס, העוני והפגיעה בכבוד האדם וחירותו שלהם אנחנו אחראים בשטחים הכבושים. זו האחריות הנפשעת שאותה מטייחים בערוץ 1 ו-2, בגל"צ ובבג"ץ, בעיתון של המדינה ובשופרון של הטייקון. ומכיוון שטבעה של אשמה סמויה שהיא כוססת, תופחת ומרקיבה, הגענו לישראל מודל 2016 ול"עובדה" הפועלת בחסות "עד כאן", ובשירות שולחיהם במועצת יש"ע. אילנה דיין, יצרנית קונצנזוס, פתחה את עונת ציד המכשפות והנחתה אלינו, אל פעילי זכויות אדם לא אלימים, את זרועו הכבדה של משטר אפל: גל מעצרים תחת צו איסור פרסום, חקירות, איומי כנופיות אלימות והשלטת טרור הפחד (מהלשנות, מהאזנות, משכנים וחברים), שהיו עד כה מנת חלקם של הפלסטינים.

עכשיו אשאל אני אותך, אילנה דיין: איך תחיי עם מצפונך?

מרקוס וולף, בזמנו, השיב לך שזו היתה מלחמה - המלחמה הקרה בין הגוש המזרחי למערב - ושהוא פעל באמצעים לגיטימיים במלחמה נגד אויבי ארצו, כפי שפעלו ופועלים כל שירותי הביון באשר הם. הוא שירת את האידיאולוגיה שבה האמין - את הקונצנזוס של מדינתו הטוטליטארית - וחי בשלווה עם מצפונו עד יום מותו בשיבה טובה. נשאלת השאלה באיזו מלחמה את נלחמת, איזו אידיאולוגיה את משרתת, ומיהם האויבים שאותם הפלת בפח בעזרת רשת השתולים המתוחכמת של ארגון "עד כאן".

המלחמה, מביך לומר, היא על הרייטינג. זו האמת, ולא הצהרות רמות על רדיפת אמת. אין לי ספק שיש גם אידיאולוגיה: ציונית, דמוקרטית יהודית, ליברלית - ומדוּמה. אולם משטר אפליה שנוגש בנתיניו, גוזל את אדמתם וכבודם ומוציא להורג את ילדיהם, ובקצב מואץ מחיל חוקי גזע ודת מפלים גם על אזרחיו, אינו דמוקרטי. מראית העין של הדמוקרטיה, כמו תכנית התחקירים היוקרתית "עובדה" וכמו בית המשפט העליון שבו יושבים כבוד השופטים לפסוק דין צדק על תושבי שטחים כבושים שאין להם כלל זכויות אזרח ואדם - זאת המסכה המאפשרת לנו להמשיך ולחיות כאן, ולחיות טוב; בדיוק כשם שהאידיאולוגיה ששירת מרקוס וולף היתה מסווה נוח לשימור הפריבילגיות של בני חוגו ומעמדו במדינה טוטליטארית. ולבסוף, האויבים: תעאיוש, קבוצה קטנה מאוד של פעילים בדרום הר חברון. אני אחת מהם.

מה אנחנו עושים? לא הרבה. יוצאים בשבתות ללוות את הפלסטינים החיים באזור הצחיח של דרום ההר (רועים, חקלאים, כפריים, דרי מערות, אוהלים ופחונים, לצד בעלי קרקעות מיישובים מרוחקים יותר) במאבקם העיקש להתקיים. פשוט כך: להמשיך להתקיים נגד רצונו של המנגנון העשיר, החמוש והאדיר של הכיבוש. לנו יש כמה מצלמות (גלויות לכל עין). אין לנו ארגון, דוברים וגיוס כספים, וכמובן לא נשק. אף אחד או אחת מאיתנו לא הרים מעולם יד או אבן להכות. אם תרצי לוודא את העובדות, תצטרכי בסך הכול לקום מוקדם מאוד בשבת ולהצטרף אלינו, ללכת קצת בשטח ולפעמים לרוץ. כן, תגלי גם שאנחנו סופגים לא פעם מכות, אבנים ומעצרים, ומכוונים אלינו נשקים למכביר וזרם שוצף של קללות ואיחולים שמתחילים באונס ונגמרים בדאעש.

הנוכחות שלנו מרתיעה לפעמים את הצבא והמתנחלים, בדרך כלל - לא. לא מרתיעה אותם מלהתנכל לפלסטינים או לגרשם מאדמותיהם סביב ההתנחלויות או המאחזים "הלא חוקיים" מצפה יאיר, חוות מעון, חוות מור ועוד; מלהרוס את בתיהם ואת צריף השירותים והטאבון המשותף בחירבת אום אל חיר, מלהרעיל את בורות המים בסוסיא, לשרוף יבול חיטה דל וכמה עצי זית באום אל עראייס, להרביץ לילדים בדרך לבית הספר בא-טוואני, לירות ולפצוע נער שיצא לנער את השלג מעצי מטע בראחייה, לירות ולהרוג ילד שיצא לקטוף עלים עלובים למאכל בטוּבּא. יש לנו גם הצלחות זעירות, סיזיפיות: חצי שדה שהושב פה, רועה שהצליח לרעות שם, כמה מטרים של דרך עפר, מסיק, קציר, רגע של אחווה עם חברינו הפלסטינים ותקווה לא מעורערת שיום אחד נוכל לחיות ביחד (בערבית: תעאיוש) .

ויש לנו את עזרא. את החופש והנדיבות והאומץ של עזרא נאווי אי אפשר לעצור; גם לא את הפה הגדול והפרוע שלו. חברנו עזרא נאווי, האחד והיחיד, שהגיע יום אחר יום ושנה אחרי שנה לכל פינה נידחת בדרום הר חברון ועזר לכל נזקק, הוזעק באמצע הלילה, הסיע, הביא, שחרר, תמך, האיש שתקע אצבע (משולשת) בסכר הכיבוש, נפל במלכודת הרומיאו השתול שלך, אילנה דיין. את קנית את החומרים המטושטשים והדיבורים הקטועים; את העובדות לא טרחת לבדוק. עכשיו כבר בודקים אותן, ואותנו, במרתפי החקירות. 

הכותבת היא פעילת תעאיוש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו