בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החושך של רוגל אלפר

156תגובות

"דעאש זה כאן", קבע רוגל אלפר בטורו ("על הבוקר בגל"צ" אתמול, הארץ) בתגובה לראיון שהעניקה בגלי צה"ל בשבוע שעבר חנה אמדדי, אמו של לוי יצחק אמדדי ז"ל, שנהרג בתאונת הדרכים בקו 402. אמדדי ביכתה את מותו של בנה ותלתה זאת ב"מחלוקת" כשם קוד להידרדרות חברתית כללית. אבל אלפר סבור כי אלה "דברי בלע" ויש לראותם ב"חומרה רבה". הנה שלושה עיוותים חריפים בדבריו של אלפר. 

1. הדתה: אלפר קישר את הראיון שהתקיים עם האם השכולה לתהליך נרחב של הדתה בחברה הישראלית. הדתה היא תהליך שבו המרחב הציבורי מוכפף לחוקי הדת והערכים הדתיים הם אלה שאותם הממסד מנחיל הלאה. המרחב הציבורי, מעצם טבעו, נתון למאבק תמידי בין קבוצות כוח שמנסות להשפיע עליו. זהו מאבק פוליטי לכל דבר, ולמרבה הצער הדת נמצאת במרכזו – כמטרה, ובעיקר כאמצעי של גורמים שונים לצבור כוח ועוצמה.

אבל אין כל קשר בין המאבק הפוליטי סביב השליטה במרחב הציבורי, לבין הזכות - והחובה - להעניק ייצוג הולם לכל קבוצה במוקדי השיח במרחב הציבורי. אמדדי שייכת לקבוצה מוחלשת בחברה הישראלית שמודרת מהשיח הציבורי. זו עובדה: הייצוג של אישה דתית מזרחית, נציגת הפריפריה החברתית, הוא שולי. היקף הביטוי לערכים שבהם מאמין האדם החרדי שואף לאפס. והנה, גם ברגע טראגי כל כך, אלפר סבור שהצגת כאבה של האם מזווית ראייתה האמונית היא עיוות. זאת, על אף שבראיון אמדדי כלל לא הטיפה לשמירת דת, אלא הרימה על נס ערך אוניברסלי של שלום ומניעת מחלוקת. זו לא הדתה. אם כבר, אלפר מבטא שאיפה של חילון המרחב הציבורי בכפייה.

2. דעאש: אלפר ערך השוואה מופרכת בין אמונתה של האם השכולה לבין ארגון דעאש. ההשוואה הזו, יותר משהיא מעוררת חלחלה, מעידה על בורות. אכן, לפי היהדות האדם שמת רק בשל היותו יהודי מוגדר כמי שמת על קידוש ה'. זהו היחס. ההגדרה כ"קדוש" שניתנת ליהודים שנרצחו בגלל היותם יהודים מתחילה מעשרת הרוגי מלכות, עוברת דרך מסעות הצלב ועד ששת מיליון הנרצחים בשואה. בשונה מדעאש ומשהידים, אותם יהודים לא זכו לגן עדן משום שניסו לקחת חיים של מישהו אחר, אלא רק מעצם היותם יהודים.

אכן, לפי היהדות, אם אמדדי ז"ל היה נהרג במסגרת פיגוע טרור הוא היה עולה לדרגה של "קדוש". אגב, גם בחוקי המדינה משפחתו הייתה זוכה לזכויות יתר במקרה כזה כנפגע טרור. אמדדי לא ערף ראשים ולא היו לו כוונה להשתלט על טריטוריות בשיטות אכזריות. ההשוואה הזו בין הדת היהודית, שהיא בבסיסה סובלנית ורודפת שלום, לדעאש, היא מניפולציה זולה ושקרית במטרה לבצע דמוניזציה לחלקים נרחבים בחברה הישראלית.

3. חופש ביטוי: "ההתקדמות האנושית תלויה בחופש הביטוי וחוסר סובלנות חברתית פוגעת בה", כתב ג'ון ס. מיל. וזו בדיוק הנקודה שאלפר מפספס. אלפר דרש קונטרה מיידית לדבריה של אמדדי, בעוד שגל"צ משדרת 24/7 את אותה קונטרה. ההתייחסות הדמונית שלו, כבן לאליטה האשכנזית החילונית השולטת, למיעוטים בישראל, גורמת להחרפת מאבק השליטה הפוליטי והמכוער על אופיו של המרחב הציבורי בישראל. יש יחס ישיר בין מיעוט הייצוג במוקדי השיח המרכזיים של קבוצות דתיות לבין המוטיבציה שלהן להפעיל את כוחן הפוליטי כדי לשלוט במרחב הציבורי ולהפוך אותו, לעתים בדרכים בעייתיות, לדתי יותר. עם קצת יותר סובלנות חילונית למיעוט הדתי וקבלה של האחר אפשר היה לחסוך הרבה מאבקים פוליטיים מיותרים, ולהביא להתקדמות משמעותית יותר של החברה הישראלית.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו