בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרי רגב

43תגובות

"יוצרים החותרים תחת המדינה, משמיצים אותה ופוגעים בלגיטימציה שלה". כך מתייגת שרת התרבות, מירי רגב, אמנים המביעים את דעתם ומותחים ביקורת על הממשלה, על התנהלותה והחוקים שהיא מקדמת. שרת התרבות מנסה לחבר באמירה זו, באופן לא הוגן, בין דעותיהם האישיות של יוצרים לבין ההכרה שראויה יצירתם האמנותית לקבל. מטרתה היא להפוך את דעותיו של האמן לקריטריון סף לקבלת תמיכה או פרס ליצירה – באמצעות "הצהרת נאמנות" של האמן וכיוצא באלה. ניסיון כזה פסול מיסודו, משום שהוא מהווה פגיעה בזכות היסוד של חופש הדעה. אפליה של אדם עקב דעותיו המנוגדות לאלה של המשטר, היא לא דמוקרטית.

לצורך מיסוד אפליה זו, הגתה שרת התרבות "חופש" חדש יש מאין, "חופש המימון". זו כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה מכנים במושג "חופש" משהו שאיננו זכות של הפרט (כגון חופש הדעה, הביטוי, התנועה, ההתאגדות, העיסוק, המיניות, הדת והמצפון) ומעניקים אותו למדינה.

למוסדות מדינה אין זכויות אלא חובות בלבד, והמדינה פועלת אך ורק על פי חובה חקוקה. אין "זכות" לממשלה לתמוך במי שהיא חפצה ביקרו (או שחפץ ביקרה) אלא חובה עליה לפעול על פי החוק וליישמו. יאמרו אנשים, "אז שישנו את החוק". הבעיה היחידה היא, שעל החוק בישראל להיות דמוקרטי, לא מפלה, ואסור שיפגע בזכות היסוד של חופש הדעה.

מעבר לכך, המצאת "חופש המימון" עלולה להתגלות כחרב פיפיות לממשלה. אין הכוונה לסכנה המוכרת שטמונה בעריצות הרוב, על כך שממשלה עתידית עלולה להשתיק את הרוב לכשיהפוך למיעוט. כוונתי לכך ששרת התרבות שוללת באמצעות "חופש המימון" המומצא גם את הרישיון שניתן לה לגבות מיסים ממבקריה. שהרי, אם ניתן לשלול את הזכות לתמיכה כספית מאנשים המותחים ביקורת על מוסדות המדינה, הרי שגם אין למדינה שום לגיטימציה לקחת מהם כספי מסים.

הממשלה אינה יכולה לסתום את הפה לאזרח בידיה, מבלי להוציאן מתוך כיסיו. על כן, כדאי לממשלה לחשוב היטב אם ברצונה לסמן את מצביעי השמאל כ"בלתי ראויים למימון" ולהפלותם, כי על אותו משקל הם גם "בלתי ראויים למיסוי". ואם נבדוק מה משקלם של מצביעי השמאל בהכנסות המדינה ממסים, ייתכן שנגלה שלמרות שבבחירות האחרונות היו במיעוט מספרי, בתשלומי מס הם הרוב. דו"ח הכנסות המדינה ממסים הראה שתושבי "מדינת" תל-אביב לבדם אחראים ל-27% מהכנסות המדינה ממסים, בעוד שתושבי ירושלים "המאוחדת" אחראים ל-6.8% בלבד.

הרישיון שמעניקים האזרחים לממשלה לגבות מסים, מוענק על סמך הרישיון שהם מעניקים לה לייצגם. אם הממשלה, על פי הצהרותיה במקרים שונים, מייצגת רק את האינטרסים והדעות של קהל בוחריה – או בלשונה של שרת התרבות, "אנחנו ניצחנו" – ועל כן עושה בכספי המסים כבשלה, מפלה את המיעוט ופוגעת בזכויותיו, הרי שהיא מאבדת את הרישיון שלה לקחת את כספי המסים מהמיעוט. בכך היא מעניקה למיעוט לגיטימציה להגן על עצמו מפגיעה, ומעניקה הכשר למרי אזרחי ואי-תשלום מסים. אם קיים "חופש מימון" לממשלה, אזי קיים לאזרחים גם "חופש ממימון" הממשלה. מי היה מאמין שיוסי שריד יקבל חיזוק למאמרו דווקא משרת התרבות הנוכחית.

*מצורפת הצהרת נאמנות

הצהרת נאמנות שני גרשי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו