בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד מתי פסיקופתים יעלוזו

139תגובות

אבשלום קור היה גיבור ילדותי: ידען, שנון, רהוט ודקדוקי. בגיל 16 נסעתי לכפר דואינו, שליד טריאסטה, באיטליה, ללמוד בפנימייה הבינלאומית של "ארגון הקולג'ים הבינלאומיים" (UWC). תוך כדי שיחה שם עם חבר ישראלי, איטלקי שידע שאני מישראל (Israele), אבל לא הכיר את המלה האיטלקית ל״עברית״ (Ebraico), שאל אותי באיטלקית אם אנחנו מדברים ״ישראלית״ (Israeliano). תשובתי הרצינית והנאיבית היתה גורמת קורת רוח לאבשלום קור: ״לאאא, אנחנו מדברים עברית, שפת התנ״ך״.

אבל בדיוק כפי שבילדותי חשבתי שאבא שלי חזק וגיבור, וכשגדלתי הבנתי שהוא לדאבוני סוכרתי וסובל מבעיות לב ולבלב, כך אחרי השירות הצבאי נפל לי פתאום אסימון לשוני: הבנתי שהבּוּר האיטלקי למעשה צדק, וקור השנון הוא למעשה פסיקופת (מלשון פסיק), הגורם השכם והערב ל״סכיזופרניה דקדוקית״ בקרב דוברים ילידיים תמימים, שמלכתחילה דוברים את הישראלית כשפת אמם באופן מושלם, לפי דקדוק המצוי במוחם ואינו זקוק לפטיש חמישה־קילו של קור.

ברור שאני משתמש במלה ״סכיזופרניה״ במובן העממי ולא הפסיכיאטרי של המלה. וברור שלדובר ישראלית יש זכות לקרוא לשפת אמו ״עברית״ (ולא ״ישראלית״), ואפילו ״גרוזינית״, כפי שהוא גם יכול לקרוא לקואלה ״דוב״ (ולא ״חיית כיס״). אבל על הבלשן המקצועי לתאר ולא לטהר, ולדייק במינוח הגנטי הלשוני.

השפה הישראלית איננה עברית, אלא שפת כלאיים היונקת מן היידיש, העברית ולשונות אחרות. לישראלית יש היגיון פנימי משל עצמה. הורים או מורים, שמושפעים מקור הלשונאי ומתקנים דוברים ילידים גורמים להם בעצם לסכיזופרניה דקדוקית. הסכיזופרניה הזאת מביאה לתיקוני יתר בלשון הדיבור כמו "שלושת הדודות" (קרן נויבך), "מחיוון ש״ (במקום מכיוון ש) ו״צורפת״ (במקום צרפת). הדובר הילידי כבר לא יודע מה דקדוקי ומה לא, אפילו לפי הדקדוק הפנימי של עצמו ("עשר שקל" היא למעשה הצורה הדקדוקית בישראלית ולא "עשרה שקלים"). כל "סונטה לחינור ולחונטרבס" (תיקון יתר) נובעת מסרט על "נזירה וחומר". כל ״קרקע מוחחרת״ (תיקון יתר בפי ירון לונדון) נובעת מ״החחדת השפה הישראלית״.

בניגוד גמור למה שקור הפסיקופת טוען, "עשר שקל" איננו ביטוי צורם ומזעזע בעברית קלוקלת, אלא דווקא ביטוי נהדר וחסכוני בישראלית נכונה דקדוקית. דוברי הישראלית הילידיים, אלו שמדברים את הישראלית כשפת אם, אינם טועים, ואין לאף אחד זכות לתקן את דיבורם.

הדקדוק של הלשון הישראלית מצוי בראש הדובר הילידי ולא בשום ספר מפס הייצור של התרביץ ללשון הישראלית, הידוע בכינויו האקדמיה ללשון העברית. הדובר הילידי הוא המלך, ובמוחו הקודח יש דקדוק שלם ומושלם. דובר הישראלית פועל לפי חוקים ברורים. למשל: אין מי שמדבר ישראלית כשפת אם שאומר "מכונית חדש" או "מכוניות חדשה". כל דובר ישראלית יגיד "מכונית חדשה" ו"מכוניות חדשות".

לאחר שפרסמתי את ספרי ״ישראלית שפה יפה״ קיבלתי לא רק מכתבי נאצה, אלא גם הרבה מכתבים נוגעים ללב. אחד מהם למשל נשלח אלי מקיבוצניק מצפון הארץ, שטען שמכיוון שכשהיה צעיר כל הזמן תיקנו את דיבורו, למרות שהיה דובר ילידי, הוא נהפך לשבר כלי חסר ביטחון עצמי, מה שגרם לו להישאר רווק בעל כורחו.

אני מסרהב בד״ר אבשלום קור, זוכה פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן־יהודה, לתרום את 70 אלף השקלים שקיבל ממשלם המסים לדוברי ישראלית, שסובלים מביטחון עצמי נמוך ומסכיזופרניה דקדוקית עקב פסיקופתיות, לשונאות, תיקונאות, קנאות ודתיות לשונית. ישראלי, דבר ישראלית! ישראלית שפה יפה.

פרופסור צוקרמן מחייה שפות ברחבי העולם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו