בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הירי בחברון: מתליין לקורבן

114תגובות

כשפורסם סרטון הזוועה של "בצלם" המתעד הוצאה להורג של אדם חסר ישע, תהיתי ביני לביני כמה זמן ייקח עד שיתהפכו היוצרות, והתליין יהפוך לקורבן וגיבור. בטבח שביצע ברוך גולדשטיין, בפורים של 1994, עברו שנים עד שהרוצח נהפך ל"גבר" לא רק בקרב שוליים סהרוריים אלא בחוגים רחבים יותר. גם לרוצחו של יצחק רבין לקח שנים לזכות במעמד חצי לגיטימי והילה של צדיק בעל חזון שהקריב את עצמו להצלת עמו. הרצח בדומא, בסוף יולי 2015, זעזע את המדינה: שריפתה של משפחת דוואבשה בשנתה חצתה כל קו אדום. הטרור היהודי גונה בכל פה. אבל הסחף התחיל הרבה יותר מהר מאשר במקרים משנות ה-90. חצי שנה בלבד אחרי הפיגוע המבעית יש מי שחוגגים אותו בריקודי חתונה, והם אינם בהכרח מוּקעים מחיקו החם של הציבור הרחב. כי מתרגלים. ומשלימים. משפחה זה משפחה. חייבים להיות מלוכדים. כוחנו באחדותנו.

כשהחלו ההוצאות להורג של מחוללי "אינתיפאדת היחידים", צעירים וצעירות פלסטינים חמושים בסכינים ומספריים, היה ברור שהאטימות עולה מדרגה.  צעירים - לעתים ילדים - "חוסלו" ו"נוטרלו", והשיח הציבורי עבר על הריגות יומיות לסדר היום תוך תיוגם המיידי של ההרוגים כ"מחבלים" ו"מפגעים", לקול הנעימה המרדימה של הציווי הקטגורי היחיד שנותר: "הקם להרגך - השכם להרגו".

הסרטון שהופץ בזכות "בצלם" אינו מותיר שום פתח לאי הבנה: חייל ישראלי ירה למוות באדם פלסטיני שרוע על הארץ חסר ישע. מן הסתם אין זה המקרה הראשון מסוגו, אך זה נלכד בעין המצלמה, והופץ. ותמונה אחת שווה מיליוני מלים. אלא אם כן לא מוכנים לראותה. או אם התודעה השתנתה והתעוותה עד כדי כך שהיא שוב אינה רואה חייל ישראלי יורה למוות באדם פלסטיני חסר ישע; היא רואה יהודי - שהוא בהכרח קורבן בפוטנציה, חייל - שהוא מוסרי וגיבור בפוטנציה, אחד משלנו - שבהכרח מגן עלינו, מחרף את נפשו בעבורנו, ועושה את מה שיש לעשות למול חיות הפרא המקיפות אותנו. וזה מה שישראלים רבים רואים. הן משום שמוחם כבר הוכשר והתרגל לראות כך, וקיבל אישור שזה בסדר, והן משום שכך הם רוצים לראות, כדי להימנע מדיסוננס קוגניטיבי בלתי נסבל. כבר לא צריך שנים, חודשים או אף שבועות לשנות את הזיכרון ולעבד מחדש את המראות: עכשיו כבר רואים כך מלכתחילה.

ואם מישהו היסס לרגע, מגיעה משפחת החייל, מצוידת בצי יחצ"נים ועורכי דין, ובמקום להתעטף ביגון, שוטחת בקול מרטיט לב: לא משנה מה - לכאורה - מראות התמונות, אתם יודעים שבננו הוא חייל יהודי, אח לכולנו, ולכן אתם יודעים שלא ייתכן שהוא רצח. הוא חייל בצבא המוסרי ביותר בעולם; הוא בהכרח עשה את שהיה הכרחי לעשות כדי להגן על יהודים מפני חיות הטרף שבכל דור ודור קמות עלינו לכלותנו. גם בשושן ובכל הממלכה טבחנו בהם אחרי שחלפה סכנת ההשמדה של המן, וגם אז זה היה בסדר, כי היינו מעטים מול רבים, טובים מול רעים, "אנחנו" מול "הם". ככה זה. דם סמיך יותר ממים. "בצלם", מתגוללים על יהודים. בוגדים. עוכרי ישראל. מוציאים דיבתנו רעה. הכו בהם. סתמו את פיותיהם.

מבני משפחותיהם של "מחבלים" אנחנו מצפים להסגירם, להתנער מהם, לגנותם בכל פה. או שנחריב את בתיהם. כשחברי כנסת נפגשים עמם - אנחנו שוקלים להרחיקם מן הפרלמנט. את כאבם של בני משפחתו של החייל המוציא להורג אדם חסר ישע כולם מבינים. איש לא יחריב את ביתם. חברי כנסת ייפגשו אתם ללא חשש שיורחקו. כי החייל "משלנו". דמו - דמנו.

הקלות הבלתי נסבלת שבה הפסקנו, כקבוצה, לראות בבירור גם כשהתמונות ניצבות לנגד עינינו היא כבר דגל שחור שמתנוסס מעל לדגל האדום. זו עדות לכך שאיבדנו, כקבוצה, את הרגישות לכבודו הסגולי של האדם באשר הוא אדם; פשוט משום שהוא בצלם, בין שזה צלם אלוהים ובין שזה צלם אדם. הגענו לתחתית. הגיע הזמן להתחיל לעלות.

חייל יורה בפלסטיני פצוע בתל רומידה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו