בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לידיעת הרב הראשי: אני מכינה קפה לגוי

235תגובות

מס הבריאות משמש את מערכת הבריאות, הביטוח הלאומי מממן את הגוף בעל אותו השם. הארנונה שאני משלמת הולכת אל העירייה, והאגרה, עליה השלום, נועדה לכלכל את הטלוויזיה הציבורית. אבל איזה מס משמש למימון הרבנים והרבנות במדינת ישראל? איזה מס צריך להפסיק להעביר לרשויות כדי לשים סוף לתפקודה של הרבנות הראשית כגוף ממלכתי-ציבורי?

היום שבו הרב הראשי יצחק יוסף אמר שלגויים אסור לגור בארץ אלא אם הם עבדיהם של היהודים ("מי יהיו השמשים? מי יהיו כל העוזרים שלנו? לכן משאירים אותם פה בארץ"), הוא היום שבו החלטתי שאני את השיטה הזאת כבר לא מוכנה לשרת. אם אלה הם פניה של המנהיגות הרוחנית היהודית העליונה, אפרוש לי לזרם עצמאי ואשב בו לבד עם מצפוני השקט. אבל קודם כל – ברצוני לחתוך, לנתק ולמחות כל זכר לברית שביני לבין המוסד הזה – זו הכלכלית.

איני מבקשת לשלם פחות מסים – אדרבה, תעלו אותי מדרגה אם צריך, ובלבד שתהיה לי השפעה על יעדם.

העיקרון הוא פשוט, ותודה לשרת התרבות, מירי רגב, על ההשראה: "חופש המימון האזרחי". בדמיוני אני רואה טופס ממשלתי שיגיע לביתי פעם בשנה, ובו יפורטו הגופים במדינה שמספקים שירותים לכלל אזרחיה – וכלל אזרחיה חייבים במימונם בצורה זהה. זהו הדין עבור מערכת המשפט, המשטרה, הרווחה, הבריאות ובריאות הנפש וכן הלאה.

אך לא כך הדבר עם שירותי הדת, המיועדים לציבור מסוים בלבד. מעולם לא נזקקתי לרב מקומי, מחוזי או ראשי. זוהי מסורתי מבית אבא. הורי לא נישאו בטרם באתי לעולם, ברית לא היתה לי ובת המצווה היתה אירוע לא גדול במועדון לחבר ששימש תירוץ נפלא לרכישת שמלה מקטיפה אדומה. על חתונה אין מה לדבר - גם אם הייתי יכולה להינשא לבן זוגי הלא-יהודי בין גבולות המדינה לא הייתי עושה זאת (ייחרד הרב הראשי לשמוע, בת המלך שהיא אני מכינה לגוי הזה קפה באופן קבוע!), וגם אין בכוונתי למול את בני.

כמו תשלומי הרווחה האופציונליים הנוספים לשכר הלימוד האוניברסיטאי, המאפשרים לסטודנטים לפקוד מסיבות ושאר פעילויות מחוץ לשעות הלימודים, בדמיוני אני רואה תיבה נפרדת באותו טופס חלומי, שבה שואלת אותי מדינת ישראל האם ברצוני להעביר כספים גם לשירותי הדת - או לא.

עד עכשיו השלמתי עם קיומה של הרבנות הראשית לצדי, כמו ששרת התרבות השלימה עד כה עם קיומה של האופרה הישראלית, אבל זהו, נגמר. לא רוצה לתמוך בממסד שמנהיגיו מאמינים בגרסה כלשהי של תורת הגזע. לא אתן יד לצמיחתו של מוסד המבכר את חוקיה של התורה על פני חוקי המדינה הדמוקרטית. לא אשתוק מול רב ראשי קיצוני, בדלן ופונדמנטליסט.  

כמה עצוב הדבר, שאם אעשה זאת ואפסיק לשלם מס לרבנות, אני היא זו שתגיע אל הכלא, ולא הוא.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו