בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יגאל עמיר של 2016

151תגובות

חידה: מה משותף לרצח רבין ולרצח (לכאורה) של המחבל הפצוע בחברון (חוץ מחיוכיהם של מי שביצעו את מעשי הרצח?) תשובה: הסתה פרועה מהצד הימני של המפה, שלאחריה באה התנערות של המסיתים מהמבצעים.

לפני כמה שבועות שמעתי אמנם את אריה אלדד אומר באחד מערוצי התקשורת, שהניסיון להאשים את הימין ברצח רבין דומה לניסיון, לו היה נעשה כזה, להאשים את התנועה הקיבוצית כולה באונס בקיבוץ שמרת. אלא שכמי שגדלה בתנועה הקיבוצית אני יכולה להעיד, שלא התקיים בקרבה מסע לעידוד מעשי אונס, וכמי שהיתה חלק מהחברה בישראל בשנים שקדמו לרצח רבין, אני יכולה לעומת זאת לומר בוודאות, שהתקיימה גם התקיימה הסתה שתכליתה היתה לרצוח אותו. זאת הראשית וזאת האחרית של דברי ימי הימין במדינת ישראל: קודם מסיתים ואחר כך מתנערים. קודם מתירים את דמו של ראש הממשלה לאספסוף, ואחר כך מגלגלים עיניים לשמים בצדקנות ואומרים: באמת, לא ידענו, לא שמענו, אלה עשבים שוטים ועוד כל מיני שטויות שהשמאל האוויל אכל, בלע וגם ליקק את שפתיו לתיאבון, ועוד רגע גם יתנצל ממעמקי כורסתו הנוחה והמדושנת על רצח רבין.

הניסיון להציג את יגאל עמיר אז ואת החייל הרוצח (לכאורה) עכשיו כמי שאינם חלק מהימין, כמי שחרגו מדרכו של הימין הוא ניסיון נואל, מניפולטיבי וצבוע, ולא נותר אלא לחשוב, שדבריה של שרת החוץ השוודית מרגוט וולסטרום ועל פיהם ישראל מוציאה להורג פלסטינים ללא משפט, הם אמת לאמיתה, ושמה שמפריד בין המקרה הזה למקרים אחרים שמוכרים מעדות שמיעה, הוא רק המצלמה של מתנדב "בצלם".

יגאל עמיר והחייל שרצח מחבל ששכב לפניו מתבוסס בדמו אינם פסיכופתים שפועלים בחלל ריק, אלא אנשים נורמלים לחלוטין, שהלכו רק צעד אחד קטן אל עבר המטרה שהימין סימן. בשני המקרים מדובר בניסיון לכפות את רצון הימין על יתר האוכלוסייה בכל מחיר ולעזאזל החוק: אז, היה זה הניסיון להיפטר מרבין בכל מחיר, והיום, כך נראה, זה פשוט להיפטר מהערבים, לא חשוב איך. האווירה הזאת התפתחה כתוצאה בראש ובראשונה מהכיבוש, שהוא משחית, מבדיל בין דם לדם, עושה משפח לערבים ומשפט ליהודים, כשהשלטון שמתחזק אותו רודף את מי שמנסה לגלות את מעשיו לציבור כמו ארגון "בצלם" וכמו "שוברים שתיקה".

המציאות הזאת לא מתקיימת רק בשטחים, אלא יש לה גם פנים גזעניות שהיא מגלה כלפי אזרחי ישראל. האווירה היא שם המשחק, ובימין יוצרים אווירה בכל מיני אמצעים: כך לדוגמה, בדרך להפיכתם של הערבים לבלתי אנושיים ולמי שדמם מותר, אומר ראש הממשלה על ערביי ישראל, שהם נוהרים לקלפיות, והרב הראשי לישראל, שמחרה מחזיק אחרי איוולת אביו, אומר שצריך לגרש גויים מארץ ישראל (הוא כבר התנצל, וגם בזה הוא דומה לאבא שלו, שהחזיק צבא של מתנצלים ודוברים שיסבירו לאוכלוסייה השפויה במדינת ישראל למה בדיוק התכוון הרב בדרשתו השבועית המנאצת), ולצדם כמובן גם שר החינוך, דמות חינוכית ידועה, שממהר לצלצל למשפחת הרוצח כדי לחזק את ידיה. המעשים הללו אינם קוראים מפורשות לרצח של ערבים, אבל הם שולחים מסר, והמסר הזה ברור לחייל וברור ליגאל עמיר, ועל פיו, עליהם לקום ולעשות מעשה. וזה בדיוק מה שהשניים הללו עשו. תגידו, מתחשק לי לשאול, אתם השתגעתם לגמרי? לא, הם לא השתגעו בכלל, הם פשוט פועלים בכל דרך כדי להגשים את מטרותיהם, והציבור הליברלי בישראל רואה ומחריש.

בראש כל החבורה הזאת, נראה שר הביטחון משה יעלון כמו השפוי היחיד, שעושה לכולם נו נו נו, ומנסה לשמור על דמותו המוסרית של צה"ל. אלא שיעלון מצליח לעורר רק רחמים בניסיונות שלו, שכן אם היתה פעם לצה"ל דמות כזאת, היא טבעה מזמן בים הכיבוש, כי כיבוש, אפליית חלק מהאזרחים וגזענות, שהם כולם לחם חוקו של השלטון הזה, לא יכולים להפיק לא מוסר ולא אתיקה.

על כן ראוי שתדע כל אם עברייה השולחת את בניה לקרב, להגנת המולדת, ובעיקר להגנת המתנחלים ולתחזוק הכיבוש, שהם עלולים לא רק להיהרג במשימות הללו, חלילה, אלא גם לעבור את הגבול, זה שהכיבוש הפך אותו לבלתי נראה כמעט, בין לוחם שהורג כי אין ברירה, לרוצח שהורג מתוך נקמנות ואולי אפילו תענוג.

החייל מכוון את נשקו אל הפצוע, היום בתל רומידה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו