בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפתעה: גנדי נבל

154תגובות

מידה רבה של צביעות יש בעיתוי פרסומם של הגילויים החדשים כביכול על עלילות רחבעם זאבי. מה יצר את המהומה הנוכחית? העובדה שהפגיעה המינית בנשים עברה מצד אחד של המפה לצד השני: פעם מותר היה לפגוע בנשים במדינת ישראל והיום אסור. מה נשתנה? שום דבר, זולת הדבר הזה, שהוא חשוב כשלעצמו, ועל כן התעוררו עכשיו כל מיני אנשים, שנפגעו מזאבי והם צועקים את צעקתם.

איפה היו אותם אנשים כשזאבי נופף בגופות מעל לכפרים ערבים כדי להפחיד את יושביהם? איפה היה איתן הבר שזאבי איים על חייו באקדח, איפה היה דן חמיצר שהכיר את מעלליו של זאבי מקרוב, ואיפה הייתה רבקה מיכאלי שזאבי נטפל אליה ואיים עליה? כל האנשים הללו, כולם אנשים נאורים וטובים שתקו או לפחות לא צעקו מספיק במשך כל אותן שנים ולא סיפרו על מעשי הזוועה של זאבי, לא כשנבחר לכנסת ולא כשמונה לשר, והטרנספר שהוא אביו הרוחני אומץ כחלק מסדר היום של מפלגות נוספות. למה? כי החברה הישראלית מוכנה לסבול התעללות באחרים, במיוחד אם הם ערבים, והיא עוצמת עיניה מלראות סבלם ומשתפת פעולה עם המענים. זאבי ניצב כל כך במרכז הקונצנזוס, עד שלתדהמתי למדתי לאחרונה, שבעיר שבה אני גרה רצו להקים שכונה חדשה ולקרוא אותה על שמו. רק מותו של יצחק נבון הסיר את רוע הגזרה, והשכונה תיקרא בסופו של דבר על שמו.

טוב עשתה אילנה דיין כשחשפה את הדברים, וחבל שלא עשתה זאת קודם. אולי היא, כמו ישראלים רבים אחרים חושבת, שיש מעשי נבלה שמצדיקים תקציב הנצחה של כמעט 5 מיליון שקלים בשנה, בעוד שיש מעשי נבלה שבגללם יש לשלול את התקציב הזה. לנופף בגוויות זה טוב ויפה, לכלוא בעלי חיים ולענותם זה גם בסדר ולגרש ערבים זה כשר וצודק, רק בבנות כבר אסור לנגוע. זמנים חדשים, זמירות חדשות. האיסור החדש הזה, שמסתבר שהוא חדש לרבים, הוא שעומד מאחורי ההחלטה לחשוף את הדברים עכשיו, כשזאבי כבר לא יכול לענות למאשימיו, אבל מה שחשוב לא פחות, הוא כבר לא יכול להזיק. איפה היה התחקיר הזה, שחלקים גדולים ממנו היו ידועים לציבור בעת שעדיין היה חי, ואם היה מתקיים בהם דיון, אולי חלק מהם היה נמנע.

כמה טוב לידות אבנים בגווייתו של זאבי, להיראות צודקים ונאורים, אבל מי שבעיקר סובל מזה, זאת המשפחה שלו, שלא השתתפה במעשיו. לו וגם לציבור בישראל זה כבר לא משנה באמת והחשיפה הזאת היא לא רק בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, אלא גם עדות נוספת לכך שיש כאלה שמותר להם לעשות הכל בישראל, ולא רק שהם לא נענשים, אלא הם גם זוכים למפעלי הנצחה עתירי ממון (למשל אריאל שרון, שהעיר אריאל נקראה על שמו עוד בחייו, יש פארק על שמו וגם בסיס הדרכה ומשה דיין שיש מכון מחקר על שמו, רחובות רבים, דרכים ומחלפים ועוד).

התחושה הזאת משקפת במידה רבה את החברה הישראלית בת זמננו, חברה שהפכה את מדינת ישראל ממדינה שעיני העולם נשואות אליה בפליאה ובהשתאות, גם אם הושמעה לא פעם ביקורת על מעשיה, למדינה מוקצה מחמת מיאוס. אין זה פלא במדינה שלא כל תושביה אזרחים ושאזרחיה אינם שווים בפני החוק, ושהשחיתות המוסרית פושה במהירות בכל אבריה. במדינתנו הדברים הללו הם כבר בגדר היסטוריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו