בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפתטיות של רוני דניאל

318תגובות

מה סמלי מזה: בשיא הצפייה בחדשות ערוץ 2 נשא הכתב הצבאי הוותיק, דובר צה"ל הבלתי רשמי רוני דניאל, קינה. "גדלתי בקיבוץ מעוז חיים, חרשתי בשדה ליד הירדן... אמרו לצבא, הלכתי לצבא, אמרו להיות קצין, הלכתי להיות קצין, אמרו מילואים, הלכתי להיות מג"ד, כל המלחמות... אני לראשונה מרגיש, בגלל השבוע הזה, שאני לא בטוח שאני רוצה שהילדים שלי יישארו כאן".

בנימה אחרת מהצעקה גסת הרוח של אראל מרגלית, "תחזירו לנו את המדינה קיבינימאט", אך כמוה מבחינת הלוך הרוח, ההצהרה הנוגה של דניאל מבטאת את הסיפור הפתטי של האליטה הקורסת, שהרוויחה ביושר את התמוטטותה.

כי מה אומרים שניים אלה, שהחמאה מרוחה על ראשם? שהמדינה הזאת, שפעם היתה שלהם, נתפסה בכוח בידי אחרים, שאינם מוצאים חן בעיניהם. מה עושים? מחקים את הסגנון הברוטלי של השלטון וצורחים, שיחזיר למרגלית וחבריו את רכושם החטוף, או מאיימים בקול מיואש בעזיבה.

השניים הם נציגים שונים לכאורה, אך זהים, של האליטה לשעבר. דניאל הוא כתב צבאי בכיר, הסמכות העליונה בערוץ, המצטייר כמי שמזוהה עם המערכת שהוא אמור לסקר; מדבר בטון סמכותי ומטיף בבוז ובתיעוב לכל מי שמעז למתוח ביקורת על כוחות הביטחון (זוכרים את הפרצוף שעשה ליולי נובק מ"שוברים שתיקה"?). ובכן, מה קרה לו השבוע? מינו לשר הביטחון את האפסנאי הרוסי במקום הגנרל הצבר המהולל, הרפתן לשעבר.

מרגלית הוא איש מחנה השלום ובעל השקפת עולם כלכלית ימנית, כמו רוב חבריו המגדירים את עצמם בטעות כשמאל. הצלחתו העסקית היא בעיניו הוכחה לכך שהוא מועמד ראוי לראשות הממשלה, אבל תהפוכותיו במפלגתו, עד למופע האחרון כמריונטה של משה קלוגהפט, חושפות דימוי שאינו שונה מזה של יאיר לפיד או כוכבים אחרים, שאינם מבשרים שום דבר אופוזיציוני ואינם מציעים שום חלופה פרט לעצמם. ובכן, מה פתאום התחיל מרגלית לקלל? בגלל ההתמודדות על ראשות העבודה.

דניאל ומרגלית משקפים את התסכול של המסודרים המקושרים לשעבר, שנבעטו ממוקדי הכוח הפוליטיים. הכוח נחטף מהם, כך הם מרגישים, בידי קבוצות נחותות מהם, והם כועסים על כך שאינם מצליחים לקבל אותו בחזרה. לכאורה הם מוחים על הידרדרות במצב המדינה, למעשה הם משתפים פעולה אתה.

שניהם משתייכים לאליטה לשעבר שנשמעת ונראית עדיין, אבל רוב הציבור אינו מתייחס אליה. לנוכח הפשיזציה המחריפה, אין לקבוצה זו מה להציע זולת עברה הלא מפואר. חמור מזה, היא מסבה נזק מפני שהיא מתחפשת לאופוזיציה וזורעת ייאוש במקום להציע חלופה.

כדי לרפא את המקום הזה נדרשת שפה אחרת של דור חדש, שפניו לעתיד, בדרך של שמאל כלכלי ומדיני, ושורשיו במחוזות שונים מאלה של המחוברים לשעבר. ישראל נקלעה לתקופה אפלה בתולדותיה, אבל לא הבכיינים והמגדפים שנדחקו (בצדק) לשוליים יצילו אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו