בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור בכלכלה לנתניהו

140תגובות

וושינגטון

דקות ספורות של הליכה נינוחה לאורך שדרות פנסילבניה מפרידות בין המתחם המסיבי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית לבית הלבן, הקטן בהרבה. הבדלי הגודל מסמלים אולי גם את מידת החשיבות ואת מרכז הכובד: המטה הכלכלי הוא מנוף הכוח האמיתי. הבית הלבן זה לתיירים.

מאז שקמו המוסדות האלה, לאחר מלחמת העולם השנייה, הם משפיעים על החיים של כל אדם יותר מכל נשיא אמריקאי או ראש ממשלה במדינה קטנה כלשהי. הקרן והבנק הם לא רק מכשירי ביצוע רבי עוצמה, הם גם גופים אידיאולוגיים. במשך 70 שנה הם היו מרכז ההפצה היעיל ביותר של אידיאולוגיה פוליטית ברורה: שלטון ההון. לכן מה שקורה שם עכשיו הוא רעידת אדמה.

הכלכלנים הבכירים של קרן המטבע, שלא חשודים בקמצוץ סימפתיה לרעיונות חברתיים, הטילו פצצה: מחקר רשמי, בביטאון המרכזי של הקרן, קובע שהגישה הניאו־ליברלית — שעיצבה את העולם במשך שני דורות — כשלה למעשה. זוהי קריאת תיגר על אמיתות שנתפשו כבלתי מעורערות: הקטנת המגזר הציבורי, ריסון תקציבי, הפחתת רגולציה, פתיחה מוחלטת של השווקים להון זר, תחרותיות בכל מצב. ובכן, כל אלה לא סיפקו את הסחורה. הם מכבידים על הצמיחה, מעמיקים את האי־השוויון ומובילים למשברים פיננסיים.

איך זה ייתכן? הרי זה מה שמלמדים באוניברסיטה, זה מה שרוב התקשורת מדקלמת, וזה מה שנתניהו אוהב כל כך להסביר ליד לוח עם גיר. חלק גדול מהמנטרות הללו הוחדרו לתודעה באמצעות מימון מסיבי של קרנות מחקר ומוסדות, וגם באמצעים יותר ברוטליים של כפיית הניאו־ליברליזם על מדינות, תוך שימוש בגזר ובמקל בצורת הלוואות וסנקציות.

הניאו־ליברליזם הוא הד־נ־א של קרן המטבע. לכן מדובר במאמר מהפכני. הוא משקף את הוויכוח החריף במוסדות הפיננסיים, וגם באקדמיה, מאז השבר הגדול של 2008. אפילו השימוש במונח "ניאו־ליברליזם" הוא סוג של פרובוקציה. מי שמשתמשים בו בדרך כלל הם המתנגדים של קרן המטבע. צריך אומץ כדי לומר בפה מלא את מה שאומרים אנשי המחקר של הקרן: "כמה מההיבטים של האג׳נדה הניאו־ליברלית זקוקים לחשיבה מחדש. המשבר של 2008 הראה לנו, שצורת החשיבה שלנו לא יכולה להיות נכונה". לפני חמש שנים לא היה ניתן להעלות על הדעת מאמר כזה.

המחקר מתמקד בשתי נגזרות עיקריות של הניאו־ליברליזם: הסרת המחסומים המגבילים זרימה חופשית של הון, וריסון תקציבי של השירותים לציבור. החוקרים ערכו השוואה נרחבת בין מדינות, ולא מצאו שום הוכחה לכך שפתיחת השוק לזרימת הון בלתי מבוקרת מגדילה את הצמיחה. צונמי של הון זר עלול דווקא ליצור חוסר יציבות ומשברים פיננסיים. נאלצתי לצבוט את עצמי כדי לוודא שאיני מדמיין את המשפט הבא: המלצה לשקול מגבלות על זרימת ההון. גם ביחס למנטרת "השמן והרזה" — המגזר הציבורי והפרטי — מעזים חוקרי הקרן לכפור בעיקרון המקודש של תיעדוף מוחלט של הפחתת החוב על חשבון השירותים שהממשלה נותנת לציבור.

השורה התחתונה מתמקדת בעניין שהופקר ומתברר כבעיית יסוד: האי־שוויון. האג׳נדה הניאו־ליברלית אמורה לעודד צמיחה, אבל העקרונות שלה מעמיקים את הפערים ובכך מערערים את היציבות ומקשים על הצמיחה. כדי להתמודד עם הבעיה אנשי הקרן אפילו משתמשים במונח "חלוקה מחדש". שוב צבטתי את עצמי.

המסקנות הללו מחייבות חשבון נפש. בוודאי בישראל, אחת המדינות עם רמות האי־שוויון הגבוהות ביותר, שהידרדרה בעשור האחרון לתחתית הטבלה של האומות המפותחות. מה הסיכוי שזה יקרה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו