בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הבעיה עם הדגל הפלסטיני

88תגובות

בהפגנות שמאל מאורגנות, מופיע דגל ישראל בראש התהלוכה, ולפי הדיווחים, גם בהפגנה האחרונה שהתקיימה במוצאי שבת נישא דגל ישראל. נשיאת דגל ישראל בהפגנות השמאל נועדה להצהיר על כך שמטרת המפגינים היא לשפר את מצב ישראל ושדרישותיהם חיוניות לישראל – הם מפגינים בשמה של מדינת ישראל, ולכן נושאים את דגלה בראש התהלוכה. בהפגנות שמאל רבות מופיע גם שלט עגול, שעל חציו מודפס דגל ישראל ועל חציו מודפס דגל פלסטין.

מאז 1993, שנת חתימת הסכמי אוסלו, הדגל הפלסטיני אינו בלתי חוקי בישראל. קבוצות ימין בישראל שכנעו רבים לראות בכל הפלסטינים אויב, וכך יש כאלו שתופשים את הנפת הדגל הפלסטיני כ"הזדהות עם האויב".  אולם השמאל לא מקבל את התפישה הכהניסטית שגורסת שכל פלסטיני הוא אויב, ורואה בכל פלסטיני המעוניין בכך – שותף. לפיכך בעבור השמאל, הדגל הפלסטיני הוא דגל שמסמל שותפות ולא איבה. איננו צועדים לצד שלט שני הדגלים כמי שמצדדים ב"אויב", אלא כמי שחותרים לשותפות. אפשר לנהל דיונים מעמיקים בשאלה האם הרשות הפלסטינית היא שותף או אויב, להזכיר את דיווחי הצבא על היענות הרשות לבקשות ישראל למנוע פיגועי טרור באינתיפאדה האחרונה, את הנאומים שבהם חזר וקרא יו"ר הרשות מחמוד עבאס לישראל לחזור למשא ומתן על בסיס חתירת הרשות לשלום והכרתה בישראל, או את שלוש ההזמנות ששלח עבאס לנתניהו לפגישה ושמהן נתניהו התעלם. לתומכי הכהניזם בישראל תהיינה טענות אחרות. אך זאת יש לזכור: אנו בשמאל רואים ברשות הפלסטינית שותף, ודגלה מסמל בעבורנו שותפות ולא איבה. אנחנו נושאים את שלט שני הדגלים כדי שאתם הישראלים תראו אותו, ותזכרו, שבחרתם בחירה מודעת, להיות הכובשים של מדינה שלמה, שעל אף דברי ההסתה המופצים מגורמים בעלי עניין, היא מושיטה אליכם יד לשלום.

הפגנת השמאל בתל אביב במחאה על מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון, בשבת האחרונה
מוטי מילרוד

בהפגנות מעטות של השמאל, מלבד שלט שני הדגלים נישא גם דגל הבד של פלסטין. הדגל הפלסטיני אינו מופיע בהפגנות אותן מארגנים מרצ ושלום עכשיו, ובדרך כלל גם לא בהפגנות קטנות שבהן משתתפים רק תומכי חד"ש יהודים. אולם הדגל הפלסטיני מופיע לעתים. אין בכך פסול. הנפת הדגל הפלסטיני בהפגנה לצד דגל ישראל אינה התרסה כנגד ישראל, אלא מסמלת שותפות. אין כל הבדל בין פלסטיני הנושא את דגל פלסטין בישראל לצד דגל ישראל, ליהודי הנושא את דגל ישראל לצד דגל ארצות הברית בהפגנה בארצות הברית. יש שיטענו שההשוואה אינה תקפה, בגלל האלימות השוררת בין ישראלים ופלסטינים, אולם זוהי עמדת השמאל שאת האלימות ניתן לשכך בכינון הסכם בין המתונים בישראל ובפלסטין. היות שהדגל הפלסטיני מייצג את המתונים מקרב הפלסטינים, הוא אינו דגל אויב.

אבל באופן כללי, דגלים אינם מראה שכיח בהפגנות שמאל. המפגינים נושאים שלטים המשקפים את מחאתם ודרישותיהם, והמבטאים מסר מילולי שמסביר את מטרת ההפגנה. זאת הלא מטרתה של הפגנה – להעביר מסר. ולכן השלטים הם חלק מהותי ברוב הפגנות השמאל. בהפגנות הימין, לעומת זאת, ובשונה מכל הפגנה אחרת, בארץ ובעולם, הדגלים רבים מן השלטים. נדיר למצוא בהפגנות הימין שלטים המבטאים מסר מילולי. דומה שהשאלה שצריכה להישאל, היא לא מדוע אין דגלי ישראל רבים לאינספור בהפגנות שמאל, אלא, למה יש כל-כך הרבה מהם בהפגנות הימין, ומה זה אומר?

אם השלטים נושאים את המסר, ואם בהפגנות הימין יש יותר דגלים משלטים, זה אומר שהמסר הוא הדגל. איזה מן מסר הוא זה? המסר הוא: "הדגל הוא שלנו!". בהפגנות הימין, השימוש בדגל מהווה ניסיון לטעון שהימניות היא הישראליות, ושלפיכך כל מי שמתנגד פוליטית לימניות מתנגד לישראליות והוא "אנטי-ישראלי". זהו המסר הגלום בנשיאת הדגלים בימין, וזהו ניסיון לנכס את הדגל לצד אחד במפה הפוליטית. זאת חטיפה של סמל, שאותו אסור לצבוע בצבעים פוליטיים. הימין התפתה ועשה זאת. אבל דגל אינו שלט מחאה ולא סטיקר. האופן המכובד והדמוקרטי לעשות שימוש בדגל בהפגנה, הוא להציב אותו בראש התהלוכה, דגל אחד, עבור כולם.

אולם השימוש של הימין בדגל חורג מפוליטיזציה של הדגל. הוא מתעטף בו ומנופף בו כאילו היה צעיף של קבוצת כדורגל. וזהו ביטוי חיצוני לשינוי עמוק שעוברים אנשי הימין, מאזרחים לאוהדי קבוצת כדורגל ששמה "ישראל" (הפועל ישראל?). הטרנספורמציה הזאת היא הבסיס לתפישות שנהפכו לשכיחות בימין – שאסור לאזרח לבקר את ממשלתו ומדיניותה, ושאם אזרח עושה כן, הוא בוגד. הדגלים בהפגנות הימין אומרים – "תפקידנו מתמצה בלעודד – לעודד את המנהיגים! לעודד את המדינה! לעודד את הצבא!" הימין נטש את האזרחות, והפך עצמו לאולטראס של "הפועל ישראל". זהו ריסוק מוחלט של התפישה הדמוקרטית, שבה האזרחים הם המנהלים העליונים של מדינתם, ומחויבים לבחינה ביקורתית של שליחיהם. הזעקות בגנות נשיאת הדגל הפלסטיני הן בעצם דרישה מהשמאל להצטרף אל שירת האוהדים של הימין, "מי שלא קופץ – ירוק!". אבל ישראל זקוקה לאזרחים, לא לאוהדים. במקום להטיף לשמאל מהיציע, בואו למגרש הדמוקרטיה וחיזרו למשחק.

 

הכותב הוא סופר

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו