בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשכנזים, אל תעמדו מנגד

231תגובות

בשנה שעברה הצטרפתי לחברה לערב זיכרון ומודעות לחטיפת ילדי תימן מזרח והבלקן של עמותת עמר"ם. האולם הקטן, שבדרום תל אביב היה כבר מלא עד אפס מקום כשהגענו. היו הרבה אנשים קשישים באירוע, חלקם דתיים, ולמרות השקט שבו ישבו והמתינו לתחילתו, אי אפשר היה לפספס את ההתרגשות שעל פניהם. יעל גידיניאן מארגון שחרית, המנחה של האירוע, פתחה בנתונים יבשים על פרשת חטיפות הילדים בשנות החמישים, בעיקר ממשפחות תימניות, אבל לא רק, גם ממשפחות ממוצא מזרחי אחר ומהבלקן.

לאחר כמה דוברים, המנחה שאלה אם יש מישהי\ו שירצה לחלוק את הסיפור של המשפחה שלה/ו. המוני ידיים נשלחו לעבר המיקרופון, בעיקר מצד הקשישות והקשישים. עוד ועוד נשים וגברים סיפרו בתורם את הסיפור הפרטי של המשפחה שלהם, שהתגבש לכדי מסמך קולקטיבי מצמרר: האשה ילדה את התינוק/ת, אמרו לה להשאיר אותו בבית החולים כי התנאים במעברה קשים לתינוק, ולבוא מדי יום להיניק אותו. כעבור כמה ימים, בזמן שהאם הגיעה להיניק, האחיות אמרו לה שהתינוק מת. כשביקשה לראות את הגופה ולהביא את בנה/בתה לקבורה, האחיות אמרו שהתינוק כבר נקבר בקבר אחים. כל ניסיון של האם והמשפחה להתעקש לקבל יותר פרטים ולראות את גופת בנה גררה אחריה עוינות ותוקפנות מצד האחיות והממסד הרפואי. שנים אחר כך, המשפחות קיבלו צו גיוס לילד/ה המת/ה, כשפנו שוב לרשויות בתקווה מחודשת למידע חדש לגבי ילדם, נתקלו שוב באטימות וזלזול. בעוד המיקרופון ממשיך ועובר בין הידיים הרבות של הנשים והגברים, הסתכלתי מסביב והבחנתי בפרט מעניין: למרות שהאולם היה מלא באנשים, מרביתם היו ממוצא תימני, באחוז נמוך יותר היו בו מזרחים מעדות אחרות, ורק בודדים בקהל היו ממוצא אשכנזי. לא יכולתי שלא לחשוב על אירועים שעוסקים באלימות ואפליה נגד נשים - האולם תמיד מלא בנשים, ורק גברים בודדים מצטרפים ויושבים בקהל. כאילו שאפליה שממנה סובלות 50 אחוז מהאוכלוסייה לא נוגעת לכלל האוכלוסייה. האם עוולה היא רק בעיה של הקורבנות? מה זה אומר עלינו כחברה, שמפקירה את החלשים שבה להיאבק לבדם?

ואולי חוסר ההתייצבות הוא בכלל מתוך חשש? חשש לפלוש למרחב של הנפגעים? מניסיוני בארגונים נגד אפליית נשים, כל גבר שמצטרף בסולידריות למאבק משמח אותנו ונותן לנו עוד כוח להמשיך. כך גם בנושא חטיפת ילדי תימן. בכדי להתחיל ולתקן ולו במעט את הפשע הנורא שנגרם למשפחות החטופים והעדה התימנית שספגה את רוב האבידות, הם זקוקים לתמיכה שלנו. אחרי שנים של אטימות, הפחדה וזלזול הם משוועים שיקשיבו לסיפור שלהם, לעוול הנוראי שקרה להם בחסות המדינה. זהו עניין לאומי שנוגע לכלל אזרחי המדינה.

בשבוע הבא תקיים עמותת עמר"ם אירועי זיכרון ומודעות בתל אביב, חיפה וירושלים. בואו נצטרף אליהם, ונעמוד יחד אתם.

יעל קיים היא בימאית קולנוע ומרצה בחוג לקולנוע ולטלוויזיה במכללת ספיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו