בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיסכו ממני את אהבת החינם שלכם

187תגובות

אם יש דבר שגורם לי בחילה בכל תשעה באב מחדש, זה הדיבורים נוטפי הדבש על אהבת חינם אל מול שנאת חינם, שמלווים בדרך כלל באנחה על זה שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. לאחר הצגת הנושא, פורץ הדובר בהטפה על כמה עם ישראל צריך לאהוב אחד את השני, איך אנחנו צריכים להתאחד, להתאגד, להיצמד ועוד כל מיני פעלים, שתפקידם להדביק אותי לאנשים שאני לא רוצה להידבק אליהם, לא בתשעה באב ולא בשום יום אחר.

מה המקור של הדיבורים הללו? יש להם שני מקורות: הראשון הוא מקור כלכלי, והוא דווקא הפחות מאוס מבין השניים. יש כל מיני בתי מדרש חילוניים ודתיים שביום הזה מוכרים כרטיסים לאירועי קירוב לבבות, או שסתם משתמשים בהם כמקדמי מכירות למרכזים שלהם. הם עורכים כל מיני דיונים צדקניים, מצקצקים בלשונם וחושבים שהם יותר טובים מאחרים כי הם קוראים לאהבת חינם, ומה טוב מאהבה, מה בזוי משנאה? נו, עם ישראל צריך להתפרנס ממשהו, זה ברור.

המקור השני גרוע בהרבה מהראשון, דווקא בגלל היומרה שטמונה בו. המקור הזה נובע מזה, שיש אנשים שחושבים שהקשר בין האזרחים צריך להתנהל על פסים אישיים, כמו אהבה, שנאה וכיו"ב רגשות. אלא שהאמת היא, שהמדינה על רשויותיה הוקמה בדיוק כדי לנטרל את הקשר הזה. ולמה? משום שכמו כל דבר, גם קשר אישי הוא טוב כשהוא טוב, אבל הוא מאוד רע כשהוא רע. כשכולם נחמדים ומתנהגים יפה, יש מקום ליחסים אישיים, אבל כשיש חלק מסוים באוכלוסייה שלא מתנהג יפה, או שמנסה לכפות על חלק אחר לעשות את רצונו, זה הזמן לשימוש בחוק, ובאחותו הגדולה והמיוחסת ממנו, החוקה.

ואם כבר מדברים עליה, כאן המקום להגיד: היחסים בין האזרחים לא צריכים להיות מושתתים על רגשות, אלא על חוקה, כזאת שתשקף את האופן שבו המדינה והחברה שחיה בה צריכות להתנהל, ותתבסס על דבריהם של הוגים, אנשי רוח ותרבות, וחוק, שיתאר לאזרחים מה צפוי להם אם לא יתנהגו באופן הזה. זה הכל.

מי הם כל יתר הפטפטנים שמקדמים אהבת חינם? אלה שרוצים שאנחנו נתנהג בהתאם לאמות המידה שלהם, ובמלים אחרות, אלה שאומרים, שהם ניצחו בבחירות, הביאו 30 מנדטים ועכשיו כולנו נעשה מה שהם רוצים. במדינה מתוקנת צריכה החוקה לשקף רצון שאינו דווקא הרצון של איזה קבוצה שניצחה עכשיו ואולי, יש לקוות, תפסיד אחר כך, אלא משהו שהוא קצת יותר מתוחכם מזה, והוא נובע מהרעיון, שיש אופן שבו מדינה צריכה להתנהל שהוא נכון תמיד ללא קשר למי מנהל אותה כרגע.

אבל אל תדאגו, זה לא הולך לקרות. למה? כי אם תהיה לנו חוקה נצטרך לכתוב בה למשל, חס וחלילה, שכולם שווים בפני החוק, שיש חופש דיבור במדינת ישראל, שיש חופש עיתונות, שכל האזרחים שווים בפני תקציב המדינה, שצריך לחשוף את האופן שבו מתקבלות פה החלטות ועוד כל מיני רעיונות, שאלוהים יעזור לאן הן עלולות להוביל אותנו בכלל, ואת השלטון הזה בפרט. לכן, הכי כיף לדבר על אהבת חינם.

יידע כל מי שמדבר על אהבת חינם, שאהבת חינם פירושה יישור האוכלוסייה לפי הקו המנחה של מי שניצח בבחירות, ושהצירוף הזה משרת אינטרסים של מי שרוצים לכפות על המיעוט את דעתם ולהעמידו במקום, במקום לברר סוגיות ובעיקר, במקום להפעיל את החוק על כולם ובאופן שווה. לא אהבה ולא נעליים, כמו אהבתו של גבר מכה לאשת נעוריו.   



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו