בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התסריט המזויף של מירי רגב

369תגובות
השרה רגב במסיבת העיתונאים, היום
אילן אסייג

שיאי אלימות רבים נרשמו בטקס פרסי אופיר לקולנוע שהתקיים ביום חמישי, אבל החמור שבהם היה דווקא רגע מאוד לא ספונטני: הנאום של שרת התרבות מירי רגב. רגב עלתה לבמה מצוידת בפיסת נייר וקראה מתוכה נאום שנכתב מראש. היא, ומי שכתב/ה לה את הנאום, יכלו להתבונן ברשימת הסרטים והיוצרים המועמדים, ולדעת שלדברים שהיא עומדת להגיד בטקס אין שחר. אבל הם לא עשו זאת. וכך קרה, שאחרי שלוש שעות שבהן נחשף יבול קולנועי עשיר, שכולל יוצרים ואנשי מקצוע מכל מגזר אפשרי כמעט, עדיין הגיעה רגב עם המנטרה הקבועה – אין מספיק ייצוג לכל שכבות החברה בקולנוע הישראלי, והיא, השרה, אבירת חופש הביטוי, תגאל את התעשייה הרקובה הזאת מקלונה האליטיסטי.

הפער בין האמירה הזאת לבין העובדות הפשוטות, היה ברור וזועק לעין יותר מאי פעם. בפרס השחקן הטוב זכה מוריס כהן, שחקן מזרחי שכיכב בסרט של יוצר מזרחי, מני יעיש, שגם היה בין חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. בפרס שחקנית המשנה זכתה רובא בלאל עספור, שחקנית ערבייה. בפרס התסריט זכתה רמה בורשטיין, יוצרת חרדית. באחד מרגעי השיא של הערב הועלה על נס פועלה של רונית אלקבץ המנוחה, יוצרת מזרחית מבאר שבע שחותמה על הקולנוע הישראלי הוא בלתי ניתן לערעור, ואת השיר לכבודה ולכבוד שאר אנשי הקולנוע שמתו השנה, שרה אניה בוקשטיין, שעלתה לישראל מברית המועצות בשנות התשעים. ושיא הגיחוך הגיע כאשר רגע אחרי שרגב נשאה את נאומה המופרך, היא נאלצה להעניק את פרס הסרט הטוב של השנה ל"סופת חול", סרט שמתרחש כולו בכפר בדואי בלתי מוכר. בכל הקטגוריות האחרות – ליהוק, צילום, מוסיקה, תפאורה, תלבושות, עריכה ועוד, זכו יוצרים מכל קצוות הקשת הישראלית. הקולנוע הוא התעשייה הפלורליסטית ביותר בישראל, ולא בגלל שמישהו עושה מאמץ אלטרואיסטי מיוחד כדי לשמור עליו ככזה. זו פשוט אחת מתכונותיו הבסיסיות. קולנוע מבוסס על סיפורים, והסיפורים הטובים באים מהקצוות, מהאחר, מהלא מוכר, והרבה פחות מהמיינסטרים המבוסס והשבע.

האמירה של רגב היתה גם מעליבה מאוד כלפי היוצרים הזוכים. כאשר היא טענה שהתקציבים אינם מגיעים לידיים הנכונות, היא אמרה בעצם שהסרטים המועמדים והזוכים לא היו ראויים לכך, כי בכלל לא היו אמורים להיעשות. וכאשר רגב אומרת שצריך להחליף את האנשים שמחליטים אילו סרטים ייעשו ואיך לחלק את הכסף, היא מתעלמת מעוד פרט משמעותי: אחד האנשים החזקים כיום בתעשיית הקולנוע הישראלית, אם לא החזק שבהם, הוא לא ראש קרן כזה או אחר, אלא המפיק, מפיץ ובעל בתי הקולנוע משה אדרי. שנזכיר שוב שאדרי הוא יליד מרוקו שגדל בדימונה? אין ספק שיש בעית הזדמנויות בקולנוע הישראלי. אבל היא לא קשורה כלל למוצא היוצרים או למקום המגורים שלהם. היא קשורה לצורך של הגופים המשדרים והמפיצים בקולנוע מסחרי ככל האפשר, שיחזיר את ההשקעה בו. האם זה מה שמפריע לרגב? שאין מספיק קולנוע ניסיוני ואוונגרדי בישראל?

לא ברור על אילו סרטים חולמת רגב ומה בדיוק חסר לה בקולנוע הישראלי. יותר ויותר מתברר שבכל פעם שהיא מדברת על תת-יצוג לפריפריה, היא לא באמת מתכוונת לזה, אלא משתמשת בסיסמה נבובה אותה היא תופסת כקליטה ומעוררת יצרים. יש לקוות שמי ששומעים אותה אינם עיוורים ומטומטמים כמו שהיא חושבת, ושהם, בניגוד אליה, כן הולכים לקולנוע.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו