בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ומה עם פעוטוני עזה?

23תגובות

באחרונה לכדה את עיני כותרת מאמר ב"הארץ", "בית כלא לפעוטות" (רבקה נריה בן שחר, הארץ,  3.8.2016). רק בסוף הפסקה הראשונה הבנתי שאין זה מאמר של גדעון לוי או עמירה הס על ילדי עזה. תחת זאת, נריה בן שחר ניתחה בקיצור וברהיטות את מצב הפעוטונים בישראל ונזקיהם. קרוב לוודאי שאין הורה צעיר בישראל שלא יסכים עמה. אבל, כמה היו מסכימים עם הפסקה הבאה אם היתה נכתבת תחת זאת על ידי לוי או הס על ילדי עזה?  "פירמידת הצרכים של מאסלו היא טקסט חובה במקצועות פדגוגיים וטיפוליים. בבסיס הפירמידה נמצאים הצרכים הפיזיים, מעליהם צורכי ביטחון, אהבה ושייכות, כבוד והערכה עצמית, ובקודקוד –  מימוש עצמי. הטענה המרכזית של מאסלו היא שכל צורך חייב להיות ממומש, כדי שאפשר יהיה להתקדם לקראת הצורך הבא. אם החברה לא מספקת לילדים שלנו את הצרכים הפיזיים הכי בסיסיים, איך הם יתקדמו לשלב הבא? ומפחיד מכך, איזה מבוגרים הם יהיו בעצמם?"

הניתוח של בן שחר באשר לנזקים הפוטנציאליים ארוכי הטווח מפעוטונים בלתי הולמים, מתבסס על אותו היגיון שהנחה את יוהאן גלטונג (Galtung), מבכירי חוקרי השלום בעולם, בפיתוח המושג "אלימות מבנית". לדבריו, אחד המקורות העיקריים לסכסוך הוא מניעה שיטתית של מימוש הפוטנציאל האנושי של קבוצת אוכלוסייה. ישראלי המסכים שפעוטון בלתי נאות עשוי לפגוע במיצוי הפוטנציאל של ילדו, ושבקי במקצת בתנאי החיים בעזה, לא יכול שלא להסכים שאובייקטיבית המצור שכופה ישראל פוגע אנושות באוכלוסייה האזרחית ברצועה. הדינמיקה שנוצרת במצבים כאלה, והמביאה להנצחת סכסוכים, הינה מוקד עניין גובר לא רק לאנשי אקדמיה אלא אף ל-CIA.

דווקא בראשיתה הבינה קהילת המודיעין הישראלית את החשיבות של סוגיות כלכליות להערכת מודיעין שקולה ומקיפה. מייסדי הקהילה דאגו לייסד במודיעין הצבאי ובמשרד החוץ מדורים חזקים לניתוח מודיעיני-כלכלי. לרוע המזל, הגישה הכוחנית הגוברת בשנות החמישים, וסדרת כישלונות התרעתיים, הובילו במהרה להפיכת ההתרעה על מלחמה, ולהדגשת הערכות צבאיות ופוליטיות, לחזות הכל. מגמה זו חוזקה,  ככל הנראה, על ידי דו"ח אגרנט. "הפלורליזם המודיעיני" שקידם, והביא לחיזוק גורמי ההערכה במשרד החוץ, המוסד והשב"כ, התבטא במספר המעריכים אך לא בפלורליזם בגישות ונושאי ההערכה.  עליית איום הטרור החל מתחילת שנות ה- 70', הביאה לאימוץ גישה זו גם ביחס לתנועה הלאומית הפלסטינית. אש"ף ויתר הפלגים הפלסטיניים סווגו כולם כאיום, מבלי שהוקדש כמעט מאמץ בהערכת מודיעין פוליטית לעמוד על ההבדלים בין הפלגים, שלא לדבר על הרקע הכלכלי-חברתי להתפתחותם.

רק רעידת האדמה של "האביב הערבי", הביאו את קברניטי המודיעין להכיר בחשיבות של גורמים כלכליים וחברתיים להבנת העידן הנוכחי. אולם, הרה-ארגון של אמ"ן, שהביא להקמת יחידות המנטרות ומנתחות את הרשתות החברתיות בעולם הערבי, איננו, בפועל, יותר מהעתקת הדגש על התרעה למרחב הווירטואלי. לרוע המזל, קבלה של החשיבות הקריטית של סוגיות כלכליות וחברתיות להבנת המתרחש במדינות הסובבות את ישראל, והיערכות מודיעינית לכך, הינה צורך קיומי בוער. הזירה שבה ככל הנראה זוהי קדימות עליונה, הינה רצועת עזה, בה צפויה קריסת משאבים חסרת תקנה עד שנת 2020. גם בקהילת המודיעין מתחילים להכיר בכך שהערכות חסר של השפעת הכלכלה והחברה הובילו להערכות שגויות שתרמו לפרוץ המערכות האחרונות ברצועת עזה,  ולהבנת מהלכי חמאס במהלכן. אולם, למרות ההסכמה על האסון ההומניטרי המתהווה ברצועה, מערכת הביטחון והממשלה מתמקדות בדיונים על אי מלאכותי, במקום יכולות ההערכה הכלכליות והחברתיות הנדרשות להבנת המתרחש ברצועת עזה בפרט, ובעולם הערבי ככלל. עד שזה יקרה, המודיעין הטוב ביותר על הרצועה הוא בטורים של עמירה הס.

ד"ר תמיר ליבל הוא עמית מחקר ב- Barcelona Institute of International Studies (IBEI). מחקריו עוסקים, בין היתר, בהתפתחות קהילת המודיעין הישראלית

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו