בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבימה חייב להופיע בקרית ארבע

196תגובות
מוטי מילרוד

למה חשוב שהתיאטרון הלאומי יופיע בקרית ארבע? משני טעמים: ראשית, משום שהחרמת קרית ארבע והשטחים הכבושים בכלל היא רק עלה תאנה רחב ונוח לכיסוי ערוות השמאל האימפוטנטי בישראל. החרם הזה הוא מס שפתיים זול למלחמה אמיתית בכיבוש. המלחמה הזאת לא תיעשה באמצעות חרמות, כי החרם הזה לא משנה לאף אחד שום דבר, חוץ מאשר למצפונם של אנשי השמאל, שסבורים שהוא אמצעי נוסף למירוקו והם מחככים את כפותיהם בהנאה צדקנית וממשיכים לא לעשות כלום, משום שהנוחות הרעיונית, ולפעמים, כך נדמה, גם הפיזית, חשובה להם יותר מקידום רעיונותיהם. השטחים הכבושים מוחזקים על ידי ישראל בכוחה של ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, ואת המלחמה על דעת הקהל לא נעשה באמצעות חרמות, אלא באמצעות השמעת קולנו ורעיונותינו.

וכאן אנחנו מגיעים לטעם השני: את קולו של השמאל, את קולה של ההומניות, ואת ההתנגדות לכיבוש יש להשמיע לא רק בטרקליני השמאל במרכז הארץ, אלא דווקא באוזניהם של מי שיושבים בהתנחלויות וגם בפריפריות אחרות, ובמלים אחרות, צריך לשכנע את הטועים, כי לשכנע את המשוכנעים זה ממש לא חוכמה. החמיצות והצדקנות שמלוות את השמאל משכנעות בעיקר את אנשי השמאל החמוצים והצדקנים, ולא את מי שצריך לשכנע אותו.

יתכבד התיאטרון הלאומי, ואתו יתכבדו גם עיתונאים מהשמאל, סופרים ומשוררים, יקומו ממהפכת הכורסה שבה שקעו מזמן וייצא לשטח כדי להתנחל בלבבות המתנחלים, אנשי הפריפריה ואחרים, כי החיים האמיתיים, אלה שחורצים את גורלנו בקלפי, מתרחשים הרחק הרחק ממחוזות השמאל. הם מתרחשים בהתנחלויות, ממזרח לאיילון, מצפון לירקון, ואפילו מערב להרי החושך של ראשון לציון.  שם, במחוזות הנשכחים הללו, יציגו האמנים מחזות, ידברו על ספרות, יישאו נאומים חוצבי להבות לא רק נגד הכיבוש, אלא בעד חופש הדיבור, בעד זכויות האדם, בעד דמותו של האדם באשר הוא אדם, בקיצור, יכתתו רגליהם ויקדמו במו פיהם את הרעיונות ההומניסטים שבהם הם דוגלים. ואולי, כתוצאה מהמעשים הללו, ובניגוד לניסיון הנואל של השרה מירי רגב והשר נפתלי בנט לכפות עלינו רעיונות לאומנים, פשיסטיים, כאלה שמפלים אדם על פני רעהו ומנסים להקים פה משטר פונדמנטליסטי שבו כולם משמיעים רק קול אחד, יישמעו גם קולות אחרים, שיעלו ספקות, ויעוררו שאלות בנוגע לצדקת הדרך. ממש כפי שמוסדות האמנות והאמנים יכולים להחרים, הם יכולים גם להפיץ את הבשורה, את בשורתם שלהם.

רק השמעת קולנו, ניסיוננו להחדיר רעיונות של חירות והומניזם יוכלו, אולי, לשנות את המצב. יש להחרים את החרם, משום החרמות למיניהם הם דרך נוחה למי שלא רוצה לשנות את המצב, אלא רק להיות צודק. החרמות אינם תורמים לשינוי האווירה בישראל כלל וכלל, אלא רק מבצרים כל צד בעמדותיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו