הבימה חייב להופיע בקרית ארבע

עלית קרפ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צילום: מוטי מילרוד
עלית קרפ

למה חשוב שהתיאטרון הלאומי יופיע בקרית ארבע? משני טעמים: ראשית, משום שהחרמת קרית ארבע והשטחים הכבושים בכלל היא רק עלה תאנה רחב ונוח לכיסוי ערוות השמאל האימפוטנטי בישראל. החרם הזה הוא מס שפתיים זול למלחמה אמיתית בכיבוש. המלחמה הזאת לא תיעשה באמצעות חרמות, כי החרם הזה לא משנה לאף אחד שום דבר, חוץ מאשר למצפונם של אנשי השמאל, שסבורים שהוא אמצעי נוסף למירוקו והם מחככים את כפותיהם בהנאה צדקנית וממשיכים לא לעשות כלום, משום שהנוחות הרעיונית, ולפעמים, כך נדמה, גם הפיזית, חשובה להם יותר מקידום רעיונותיהם. השטחים הכבושים מוחזקים על ידי ישראל בכוחה של ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, ואת המלחמה על דעת הקהל לא נעשה באמצעות חרמות, אלא באמצעות השמעת קולנו ורעיונותינו.

וכאן אנחנו מגיעים לטעם השני: את קולו של השמאל, את קולה של ההומניות, ואת ההתנגדות לכיבוש יש להשמיע לא רק בטרקליני השמאל במרכז הארץ, אלא דווקא באוזניהם של מי שיושבים בהתנחלויות וגם בפריפריות אחרות, ובמלים אחרות, צריך לשכנע את הטועים, כי לשכנע את המשוכנעים זה ממש לא חוכמה. החמיצות והצדקנות שמלוות את השמאל משכנעות בעיקר את אנשי השמאל החמוצים והצדקנים, ולא את מי שצריך לשכנע אותו.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

יתכבד התיאטרון הלאומי, ואתו יתכבדו גם עיתונאים מהשמאל, סופרים ומשוררים, יקומו ממהפכת הכורסה שבה שקעו מזמן וייצא לשטח כדי להתנחל בלבבות המתנחלים, אנשי הפריפריה ואחרים, כי החיים האמיתיים, אלה שחורצים את גורלנו בקלפי, מתרחשים הרחק הרחק ממחוזות השמאל. הם מתרחשים בהתנחלויות, ממזרח לאיילון, מצפון לירקון, ואפילו מערב להרי החושך של ראשון לציון.  שם, במחוזות הנשכחים הללו, יציגו האמנים מחזות, ידברו על ספרות, יישאו נאומים חוצבי להבות לא רק נגד הכיבוש, אלא בעד חופש הדיבור, בעד זכויות האדם, בעד דמותו של האדם באשר הוא אדם, בקיצור, יכתתו רגליהם ויקדמו במו פיהם את הרעיונות ההומניסטים שבהם הם דוגלים. ואולי, כתוצאה מהמעשים הללו, ובניגוד לניסיון הנואל של השרה מירי רגב והשר נפתלי בנט לכפות עלינו רעיונות לאומנים, פשיסטיים, כאלה שמפלים אדם על פני רעהו ומנסים להקים פה משטר פונדמנטליסטי שבו כולם משמיעים רק קול אחד, יישמעו גם קולות אחרים, שיעלו ספקות, ויעוררו שאלות בנוגע לצדקת הדרך. ממש כפי שמוסדות האמנות והאמנים יכולים להחרים, הם יכולים גם להפיץ את הבשורה, את בשורתם שלהם.

רק השמעת קולנו, ניסיוננו להחדיר רעיונות של חירות והומניזם יוכלו, אולי, לשנות את המצב. יש להחרים את החרם, משום החרמות למיניהם הם דרך נוחה למי שלא רוצה לשנות את המצב, אלא רק להיות צודק. החרמות אינם תורמים לשינוי האווירה בישראל כלל וכלל, אלא רק מבצרים כל צד בעמדותיו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ