בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקד טעתה, נאור הגיבה בשגיאה

82תגובות

בקדחת ה"לסגור־לפתוח" או "לחוקק־לבטל" שאחזה בחיינו, היה זה כנראה נאיבי לחשוב שתהיה רפורמה או מהלך מהותי כלשהו שיהיו חסינים. ובכל זאת, ביולי 2008 אירע דבר מה ייחודי. לראשונה התאחד רוב גדול מאוד של חברי כנסת (52 נגד 11) לתמיכה בשינוי דרך הבחירה של שופטי בית המשפט העליון, בהם אורי אריאל וזבולון אורלב, משה גפני ופרופ׳ אבישי ברוורמן, אביגדור ליברמן ואיתן כבל, יואל חסון וזאב אלקין — מחוקקים עם דעות שונות מאוד על בית המשפט העליון, פסיקותיו ומעמדו בחברה.

ההצעה שהנחתי ארבע שנים קודם על שולחן הכנסת הבשילה, בכורח הנסיבות, לקונסנזוס יוצא דופן בדבר הצורך בשינוי מאוזן ומידתי. כמעט כולם השתכנעו שבעידן האקטיביזם השיפוטי, שבו בג"ץ פוסק בתחומים ציבוריים מובהקים, ובחברה מקוטבת, בעייתי להעניק כוח מוחלט לרוב של קול אחד בעיצוב דמותו של בית המשפט העליון. הרוב המיוחס (7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירת שופטים) שנקבע בחוק, יצר מנגנון של "וטו הדדי" שהחליף את הווטו של צד אחד (בדרך כלל של השופטים). הרוב הנדרש העמיד בעמדה שווה את הפוליטיקאים והשופטים, והעניק משקל ממשי לכל המוסדות המיוצגים בוועדה והשפעה לכל חבריה.

"את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת הפשרה", אמר זאב ז'בוטינסקי. החוק אכן מייצר מנגנון החותר להידברות, להסכמות ולפשרות כדי להשיג את הרוב הנדרש. אך זה אינו רק מנגנון של איזונים ובלמים. תוצאתו היא בית משפט מגוון יותר מבחינת תפישות משפטיות. צודקת שרת המשפטים, איילת שקד: יש צורך בשופטים עם תפישת עולם שמרנית בבית המשפט העליון. אך זאת ממש כמו שיש צורך בשופטים בעלי תפישת עולם ליברלית. ההתנגשות או הוויכוח בין שתי דעות מנוגדות, כך למדנו מג'ון סטיוארט מיל ב"על החירות", הם הערובה לכך שנגיע לאמת. אני מאמין שעל פי שיטת הבחירה הנוכחית היתה נבחרת פרופ׳ רות גביזון, למשל, לכהן בבית המשפט העליון.

וראו זה פלא: מאז חקיקת החוק — השיטה עובדת. ברוב השנים שחלפו מאז כיהנו שרי משפטים עם תפישת עולם שמרנית, שהגיעו להבנות עם נשיאי בית המשפט העליון. אם נבחן את הרכב בית המשפט היום, הוא אכן יותר הטרוגני מכפי שהיה לפני עשור.

היתרון של ותק בחיים הפוליטיים הדמוקרטיים הוא הזיכרון. מי שהיתה שררה בידו יודע שהיא זמנית מטבעה. מי שהיום בשלטון — עוד יהיה באופוזיציה. גם הרוב בוועדה לבחירת שופטים משתנה תדירות. בחירת כנסת חדשה, ואף בחירת נציגים חדשים של לשכת עורכי הדין, משנות לחלוטין את יחסי הכוחות בה.

איני משוכנע שמי שיזם את ההצעה הנוכחית מעוניין בהצלחתה. לא רק משום שידידי, ח"כ רוברט אילטוב, הצביע ב–2008 בעד החוק שלי בכל הקריאות. בכל מקרה, בחברה השסועה שלנו מוטב לא לקחת סיכון.

אומר, איפוא, את המובן מאליו: לא נכון ואף מסוכן לשחק בכללי היסוד של השיטה חדשות לבקרים. יש לאפשר לבחון בפרספקטיבה ארוכה יותר הצלחה או כישלון של שינויים ורפורמות. יש להימנע מאיום במהלכים אסטרטגיים לצרכים טקטיים ורגעיים. שינויים יסודיים צריכים להיות מבוססים על ראייה ארוכת טווח. נשיאת בית המשפט העליון הגיבה על שגיאה בשגיאה משלה כשהודיעה על ניתוק מגע. שבו לשולחן, נצלו את הכוח שבידיכם כדי להגיע להסכמות הנדרשות, ושימרו על המערכות היקרות שהופקדו בידיכם. אין לנו אחרות.

הכותב היה יוזם החוק וחבר הוועדה לבחירת שופטים

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו