בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילרי היא בוז'י

220תגובות

לא אמריקה היא זו שזקוקה לשיקום ולאיחוי. לא אותה צריך להפוך שוב לאדירה, כלשון סיסמת הבחירות המנצחת של דונלד טראמפ. האתגר הגדול ביותר שבחירתו מציבה הוא אתגר לדמוקרטיה. אי אפשר להתעלם מזה יותר. עד היום נהוג היה לפטור את כשליה וחוליה בדקלום של האימרה המיוחסת לצ'רצ'יל: "דמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר פרט לכל יתר השיטות שנוסו". כעת נדרש דיון אמיץ יותר. בלי טאבואים ופוליטקלי קורקט. ללא התנשאות מצד אחד, אך גם ללא רומנטיזציה מיותרת מצד שני. ההתרפקות המיידית על "חוכמת ההמונים" אל מול ריקבון "הממסד" ו"האליטות" היא ריקה ופתטית. ראוי להזכיר את המובן מאליו מדי פעם. גם היטלר הגיע לשלטון באמצעות הדמוקרטיה. גם הוא נישא על כתפי חוכמת ההמונים אל מול הממסד והאליטות. אין דבר כזה חוכמת המונים. לפעמים ההמון חכם ולפעמים הוא מטומטם. אותו צ'רצ'יל הרי אמר פעם גם ש"הטיעון הכי טוב נגד דמוקרטיה הוא שיחה בת חמש דקות עם המצביע הממוצע".

כמה סמלי שהאתגר המחודש הזה מתנפץ על חופי העולם החופשי משני צדי האוקיינוס האטלנטי. תחילה מבריטניה, מולדת הדמוקרטיה הפרלמנטרית המודרנית, בדמות משאל הברקזיט ותוצאותיו. עכשיו ביתר שאת, באדיבות מנהיגת העולם הדמוקרטי. בינתיים מתרכזות הקינות בקריסתה של פלטפורמת הסקרים והחיזוי. אבל זו קריסה טכנית. על קריסה כזו ניתן להתגבר. טכנולוגיה ומתודולוגיה הם דברים שניתן לשכלל, אף להחליף במשהו חדש לחלוטין בעת הצורך. המפולת המהותית היא ערכית – התמוטטות המנגנונים שנתפשו בעשורים האחרונים כאמורים להבטיח את בריאות השיטה. במקום זאת הם הפכו לזרעי הפורענות שלה.

מדובר בשורה ארוכה של אמצעים. תקשורת חופשית ופרטית, אינטרנט, אוטוסטרדת המידע, רשתות חברתיות. כל אלו נראו כחזון אחרית הימים של המצביע הבודד. ארסנל שיאפשר לו לאסוף מידע בלתי תלוי ועל בסיסו לגבש החלטה רציונלית בין טוב לרע, או לפחות בין הרע במיעוטו לרע ממש. אבל זה קשקוש. גם כי אין בהכרח טוב ורע מוחלטים, אבל בעיקר כי האמצעים נוצלו לרעה והפכו לגן עדן לפופוליזם. ניתן להפיץ בעזרתם בדותות, לשתול תיאוריות קונספירציה, לנפח פרופגנדה, להסית ולחמם ולהלהיט ולהדיח ולהקדיח. והכל בעזרת אותה "ויראליות" נכספת - כזכור מלשון וירוס, כמו מערכת חיסונית שפונה לתקוף את הגוף עצמו. היזכרו במתקפת המסרונים והסרטונים של נתניהו, כמו גם במצביע הבריטי שנזכר לבדוק בגוגל מה זה האיחוד האירופי רק כמה דקות אחרי שהצביע בעד עזיבתו.

אז איזה לקח מזדקר בכל זאת במלוא עוצמתו מתוך הישימון המדכא הזה, בהתחשב בעובדה שאכן לא נמצאה בינתיים שיטת משטר טובה ומוסרית יותר? התשובה פרימיטיבית אבל מהדהדת: כוחו של המועמד. מול אויבי הדמוקרטיה והנאורות חייבים להציב תמיד מתמודד, או מתמודדת, משכמם ומעלה. אסור לעולם להסתפק בברירות מחדל למיניהן, להקל ראש בהעדר אומץ וכריזמה, למלמל בזכות הרע במיעוטו, לזלזל בבעיות אמינות ושחיתות, לקוות שיהיה איכשהו בסדר בסוף רק כי האלטרנטיבה שממול נראית מזוויעה. זה היה נכון לישראל לפני שנה, וזה שב והתפוצץ בפרצופו של המחנה הליברלי השבוע. הילרי קלינטון היא מהדורה אמריקאית של בוז'י הרצוג. לעולם לא יהיה אפשר לנצח את נתניהו או את את טראמפ עם מועמדים כאלו. צריך לעזור לדמוקרטיה להגן על עצמה.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו