בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמגוגים משני הצדדים

125תגובות

כמה מוזר להיזכר בימים, שבהם אסון לאומי היה גורר אחריו התלכדות סביב הדגל. התלכדות מימין ומשמאל סביב מטרות משותפות - קודם ננצח, אח״כ ננתח מה קרה, ובסוף נחזור לריב, כי את זה אנחנו עושים הכי טוב. אבל הסבב הנוכחי התחיל מהסוף. עוד לא כיבינו רבע שריפה, וכבר שרפנו את הדגל. בזמן שרובנו עקבו בחרדה אחרי האש המתפשטת, היו גם מי שהתקשו להכיל את הדקות הספורות של השקט. התלהמו, השמיצו, התמוגגו והשפריצו פופוליזם ורעל.

דמגוגים משני הצדדים עוסקים כבר חמישה ימים באדיקות במרדף אחרי הלייק, אחרי התיעוב המתגלגל. דמגוגים מצד ימין רואים את האש ומיד יודעים שהמצית הוא ערבי, גם אם יתברר כעבור כמה שעות שהאחראי לשריפה הוא חייל שזרק סיגריה או שוטר שירה פצצת תאורה במרדף אחרי חשוד. דמגוגים מצד שמאל שומעים את מפקד שירותי הכבאות מצביע על הצתה מכוונת, ומסרבים להשלים עם העובדה שחיים בינינו ערבים שרואים בהצתת שריפה פעולת ״התנגדות״ לגיטימית. דמגוגים מצד ימין שומעים את מפכ"ל המשטרה מתפתל בזהירות - כי עדיין יש חקירה ואף חשוד לא הופלל - ומיד בזים לתקשורת שמחפה מטעמי תקינות פוליטית על מציתים מהמגזר הערבי.

דמגוגים מצד שמאל שומעים על 30 עצורים בחשד להצתות מכוונות ומתעקשים להתעלם מהמניע ומהרקע הדתי שלהם. כאילו שתפישת העולם של השמאל תקרוס אם יתברר שבין מליון ערבים ישראלים ישנם כמה עשרות, שמבקשים לשרוף יערות ושכונות, כאילו מישהו פה ייפול מהכסא אם יגלה שיש אנשי דת מוסלמיים שתומכים בג'יהאד יערות, כאילו לא שמעו את ראש הרשימה המשותפת בכנסת מסרב "לקבוע קווים אדומים להתנגדות".

דמגוגים מצד ימין צופים בתקשורת הישראלית, שעוסקת כבר חצי שבוע ב"גל הצתות על רקע לאומני״, סוחטת גינויים מראשי הציבור הערבי, ממסגרת את השריפות בהקשר הפח"עי, אבל עד שלא כל הכותרות יקבעו בצורה חד משמעית שאת כל מאות השריפות של השבוע האחרון הציתו ערבים זדים שונאי ישראל, הם ימשיכו להשמיץ ולהכפיש את כלי התקשורת. כאילו שהטרור הערבי לא קטף פה מספיק כותרות בשנה האחרונה. כאילו שהתקשורת עצמה לא תעדיף שכל שריפה תהיה הצתה מכוונת, מעשה טרור, כי הוא שווה הרבה יותר רייטינג מאשר סתם שריפה.

דמגוגים מצד שמאל ממהרים להזכיר את פיגועי הטרור היהודי בטענה שהסכנה הלאומנית קיימת משני הצדדים, כאילו שיש טעם בכלל להתחיל לספור כמה רוצחים יצאו מכל צד. דמגוגים מצד ימין כועסים בכלל על עצם החיבור בין טרור לבין יהודי, כאילו שמישהו מכניס לאותה משוואה את שיעורי הטרור היהודי מול זה הפלסטיני. הרי עצם הצמדת "יהודי" למלה טרור מצביעה על היותו יוצא מהכלל, בניגוד לסתם טרור בישראל, שהוא תמיד ערבי.

דמגוגים משני הצדדים ממשיכים להסית, להתלהם, לצייץ ולצעוק, כי אחרת מי יקשיב להם. ובסזון התרבותי הזה, שמנהלים שני הקצוות, צופים בחוסר נחת נתיני הממלכה. מתקשרים לחברת הביטוח, בודקים את הפוליסה, מקללים בפקק, וחוששים שמחר תגיע האש גם אליהם. 

את עונת הציד, המתרחשת על אדמת הקודש, איש בהנהגת המדינה לא ממהר לעצור. אלו ימים שבהם האש בוערת. צעקני כל השבטים מתכנסים סביב המדורה, מוסיפים עוד קיסם ואדי דלק, מחפשים קורבנות, ואיש כמתנת ידו. על אחווה ורעות, ושוויון וערבות נדבר כבר במועד אחר. אולי כבר אחרי הגשם הקרוב - רק הוא יוכל לדמגוגים.

הכותב הוא עיתונאי חדשות 10

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו