בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הציבור החילוני לא מתאבד, אלא מתבגר

122תגובות

זעקות השבר של האורתודוקסיה החילונית בחצי השנה האחרונה, בין אם הן הבאות לידי ביטוי מעל דפי עיתון "הארץ" ובין אם בפעילות "הפורום החילוני", נשמעות למרחקים. אך עוצמת הזעקה אינה בהכרח מצביעה על איכות הטענות או על יכולתה לשרת את הנושא שהיא מבקשת לקדם.

דוגמה לכך מספק לנו רמי לבני במאמרו "חילונים, די להתבטל. הגיע הזמן להיאבק" ("הארץ", 17.12). האבחנות שלו מפספסות את הבנת הבעיה. הוא מלין על כך שהציבור החילוני אינו מתקומם נגד לימודי היהדות כפי שעשה בעבר. עובדתית, הוא צודק כשהוא טוען "שספק אם ניתן יהיה למלא בית ספר אחד ממספר החילוניים שבאמת מוטרדים מהעובדה שילדיהם נחשפים ללימודי יהדות". אבל בניגוד אליו, אני סבור שאין הדבר מצביע על התאבדותו של הציבור החילוני, אלא על הבשלתו והתבגרותו.

רוב הציבור הנאור במדינת ישראל מבחין בין הממסד הדתי, על התופעות המקוממות שבו, לבין מורשתו הרוחנית והתרבותית מרובת הנכסים. הבעיה אינה התוכן, אלא המתווכים. הציבור החילוני מבין זאת ולכן אינו קונה את זעקות השבר של לבני ודומיו, ומצביע ברגלים בעד חיזוק לימודי היהדות בחינוך הכללי.

ידועה אמירתו המפורסמת של יעקב חזן, ממייסדי השומר הצעיר ומפ"ם, שהלין על כך שציפה להצמיח דור של אפיקורסים, אך במקומם קיבל דור של "בורים ועמי הארץ". אמירתו מתווספת לזו של אביו הרוחני של חזן ושל מנהיגות העלייה השנייה, אחד ממכונניו המרכזיים של אתוס "היהודי החדש", מיכה יוסף ברדיצבסקי: "כשאנו מנצחים את העבר, הרי אנו בעצמנו הננו המנוצחים".

רבים בציבור הישראלי כיום אינם רוצים למחוק את עברם, אלא להנציח אותו. לכן הם דורשים שמערכת החינוך תתייחס אל עבר זה. כפי שאמר הוגה חשוב אחר, מייסד התנועה  הרקונסטרוקטיויסטית בארצות הברית, מרדכי קפלן: "לעברנו יש זכות הצבעה על עתידנו, אך אין לו זכות וטו". זה השיח הפתוח והעשיר שהציבור החילוני היהודי צריך לבקש לקיים עם מסורתו. זה השיח לו הוא זכאי, ולא מחיקה מוחלטת של העבר היהודי.

נטורי הקרתא של החילוניות משתמשים בשר החינוך, נפתלי בנט, כבדחליל הנועד להפחיד כל אדם שאינו משתייך למפלגתו ולמחנה האידיאולוגי שלו. זו מניפולציה ודמגוגיה זולה. המהלך שהניע את מה שמתרחש היום במערכת החינוך בתחום לימודי היהדות לא התחיל עם השר בנט, אלא בזמנו של שר החינוך החילוני פרופ' אמנון רובינשטיין. רובינשטיין הוא זה שקיבל לידיו בשנת 1994 את המלצות ועדת שנהר, שקבעו כי יש להעלות את מעמדם של לימודי היהדות בכל שלבי החינוך הממלכתי, ואימץ אותן. מאז, המלצות אלה הם נר לרגלי שרי החינוך. אם יש ביקורת מוצדקת כנגד מדיניות  השר בנט בימים אלה הרי היא זו שנוגעת לכניסה מסיבית של גופים דתיים שונים אל החינוך הממלכתי-הכללי במימון המדינה.

"סיבה שנייה לשקיעת החילוניות היא תופעת 'ההתחדשות היהודית', שנהפכה מתחביב נסלח לבעיה מסוכנת, סוס טרויאני של הדת והימין", כותב לבני. לבני טוען כנגדם שהארגונים להתחדשות יהודית מבטאים הפנמה טרגית של מיתוס "העגלה הריקה" בקרב חילונים. אבל ההיפך הוא הנכון, הגופים הללו לא הפנימו את תסביך העגלה הריקה, אלא מעוניינים להעשיר את עגלתם "החצי מלאה" בנכסים ואוצרות רוח נוספים.

כדי להיות מדינה ככל העמים, מדינת ישראל צריכה להתחבר לתרבות שלה ולאוצרות הרוח שהיא ירשה במהלך 3,000 שנות היסטוריה ויצירה רוחנית. גם זאב בנימין הרצל הבין זאת. כך הוא אמר בקונגרס הציוני הראשון בבזל, בשנת 1897: "חזרנו הביתה. אבל הציונות היא שיבתנו אל היהדות עוד לפני שיבתנו לארץ היהודים. אין לנו צל של כוונה לוותר אף כמלוא הנימה על התרבות שקנינו לנו".

הכותב עומד בראש קרן תל"י (תגבור לימודי יהדות) ומרצה לחינוך יהודי במכון שכטר למדעי היהדות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו