בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוב תופסים טרמפ על ניצולי השואה

13תגובות

"אלי ישי, שר הרווחה, שלח אותי אליך", אמר בשקט אדם שנכנס אל לשכת הרווחה. "הוא אמר שתתני לי כסף. שאצלכם יש כסף". הייתי עובדת סוציאלית צעירה. היה ברור שהאיש הזה זקוק לכסף. בגדיו היו בלויים, שיניו רקובות והוא סיפר שיש לו ילדים רבים.

"היום בבוקר פגשתי את אלי ישי בבית הכנסת. דיברתי איתו וסיפרתי לו על המצב בבית שלי. הוא מיד נתן לי את הכתובת שלכם, ואמר שאמסור לך שהוא אמר שתעזרי לי. אז... (הוא הרים את עיניו בציפייה) אני יכול לקבל מכם כסף?". האמת, לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. ניסיתי להסביר לאדם שוב ושוב שזו לשכת רווחה, שצריך לפתוח כאן תיק ולהביא מסמכים, ורק אם יש להם רמת זכאות א' (הכנסות נמוכות מאוד), יש סיכוי שנוכל בעוד כמה חודשים לעזור לו בכמה מאות שקלים, תמורת קבלות על ביגוד לילדים. "אבל אלי ישי אמר", הוא המשיך להתעקש. כשלא יכולתי יותר התפרצתי: "אלי ישי אמר? שאלי ישי יתן. אצלנו יש נהלים ומסמכים והגשת בקשה לזכאות. הלוואי והיה לי כסף לחלק לכל מי שצריך!"

השבוע כולם עוסקים בפינוי הטראגי ביותר שהתרחש במדינת ישראל, זה של 1999. כולם מתארים את סבלה של המשפחה האומללה שנזרקה לרחוב בלפור ההומה, ולא שמים לבם לידיעה קטנה של כתבת הרווחה לי ירון, שבמדינה מתוקנת היתה מקבלת כותרת ראשית: קשישים ניצולי שואה לא יצורפו לתכנית "קהילה תומכת", וזאת בגלל שאיגוד העובדים הסוציאליים החליט לא לבצע את ההנחיה של שר הרווחה לצרפם בטענה שלא הקצה לכך תקנים. שוב שר הרווחה, הפעם חיים כץ, מנחה את העובדים הסוציאליים לעשות מעשה טוב, אך לא טורח לספק להם דרכים לעשות אותו. הוא לא מבין שלשכות הרווחה, בניגוד לתעשייה האווירית, לא יכולות לעשות כל מה שחיים כץ אומר להן, פשוט כי הן פועלות לפי חוקים, תקנות והנחיות.

לו שר הרווחה היה מבלה יום אחד בסיר הלחץ המכונה לשכת רווחה, הוא היה יודע שלא "מצרפים" אנשים למועדון הזה כל כך בקלות. פתיחת תיק מלווה באינסוף מסמכים. טופס פניה, טופס הצהרה וויתור סודיות הם רק כמה מהם. אנשים המעוניינים לקבל סיוע זכאות מתרוצצים להשיג אישורי הכנסה ממקורות שונים, כולל מביטוח לאומי, שקשה להשיג בטלפון. מהרגע שסוף סוף נפתח התיק, אחריות העובדת הסוציאלית להיות בקשר עם האדם, גם אם התיק נפתח רק לצורך הקהילה התומכת. ואם כבר יש לה 400 תיקים? אז יהיו 500. בקנה מידה כזה, זה כבר לא משנה.

אז מה קרה השבוע? כולם מתעסקים באימרה כזו או אחרת של ראש הממשלה בעוד ששר הרווחה וראש הממשלה שוב תופסים טרמפ על גבם של ניצולי שואה קשישים. פעם אחר פעם אנחנו עדים לניתוק הבלתי נתפש של מי שיושב שם למעלה. אין לו מושג איך נראים החיים עצמם.

ד"ר רבקה נריה-בן שחר היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו