בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלקח האמיתי מפרשת ילדי תימן

112תגובות

הפצע לא יגליד, התעלומה לא תיפתר. פתיחתם הממלכתית והחגיגית של מסמכי גנזך המדינה לא תקהה את האבל המתמשך של "משפחות ילדי תימן ואחרים", בלשון המינוח הרשמי שניתן ל"פרשה". הזעם המוצדק של המשפחות הכאובות, כמו גם התמיכה הציבורית בתביעתן לצדק כלשהו, שלא יגיע, יתחמו את השיח הציבורי בגדרות של גזענות מכוונת. יהיו מי שימשיכו לחפש את ההוראה הממסדית שניתנה לחטוף תינוקות תימנים ולמסרם לאימוץ לאשכנזים פריבילגים. סביר להניח שהוראה כתובה כזו לא תימצא: בזמנים הרעים ההם פשוט לא היה בה צורך.

גם בזמנים ההם, כשהיה כאוס בירוקרטי של מדינה בחיתוליה, הממסד האמין ב"עיקרון טובת הילד", וגם לעושי דברו - רופאים, אחיות ועובדי רווחה - לא היה ספק מה טוב יותר לילד. כולם האמינו כי טוב לו ולה לגדול במשפחה מבוססת, כלכלית ותרבותית, על פי המודל היחיד שהכירו: משפחות של מהגרים מאירופה-אמריקה.

ריבונותם של הורים כאפוטרופסים טבעיים וזכותו של תינוק לזהות תרבותית לא היו מצויים כלל בשיח הציבורי, כאן ובמקומות אחרים בעולם. "ילדי תימן ואחרים" אינם תופעה ייחודית לישראל. באוסטרליה, במשך 100 שנה (בין 1869- 1969), כפו השלטונות על הורים אבוריג'ינים למסור את עולליהם לחזקת המדינה בשל המחשבה שהללו, יצורים נדכאים ומשאו של האדם הנוצרי הלבן, אינם מסוגלים לגדל אותם כיאות בעצמם. "הדורות הגנובים", כך קוראים לפרשה שם. איש לא יודע כמה ילדים "נגנבו" כך מהוריהם, כמה שרדו והיכן הם היום.

בקנדה היו אלה הילידים, שנקראו אז אינדיאנים והיום "בני האומות הראשונות", שאולצו להעביר תינוקות לאומנה ואימוץ בשל סיבות דומות, שם הפרקטיקה נמשכה עד 1988. בארצות הברית, חרף החוקה הדמוקרטית הנפלאה שלה, ילידים (בעיקר ב"שמורות האינדיאנים") אולצו בכוח ובכחש למסור את ילדיהם.

ילדים יהודים בתימן לפני עלייתם לישראל, ב-1949
דוד אלדן / לע"מ

בשלוש המדינות הנאורות האלה האמינו גם שנשים לא נשואות, לא חשוב מאיזו עדה, אינן ראויות מבחינה מוסרית, חינוכית או חברתית להיות אמהות. המספרים מבהילים: מדובר במיליוני נשים, שארגוני הכנסיות ושרותי הרווחה של אותה מדינה עשו כל שיכלו כדי לקרוע מהן את התינוקות מיד בתום הלידה ולהעבירם לידי אנשים "ראויים". בארצות הברית הפרקטיקה הזו נמשכה עד 1973.  בקנדה עד 1980. המהלכים האיומים האלה קרויים "The Baby Scoop". 

שם וכאן, ילדים כבר לא נחטפים מידי הוריהם. רוח הזמן השתנתה לטובה, ועימה גם האמונות המקובלות של מוסדות השלטון הנוגעים בדבר. באוסטרליה בשנת 2013, התנצלו פוליטיקאים במופע סוחט דמעות של פיוס רשמי על נוהגיה הנלוזים של המדינה. בקנדה ובארצות הברית, הסתבכו השלטונות עם פעילים חברתיים ותביעות משפטיות עד שחדלו לקחת תינוקות מאמהות. במקביל, הבינו במדינות האלה את חובתן לסייע לאוכלוסיות מוחלשות באמצעות שירותי רווחה טובים ומתקדמים ותוכניות תמיכה ייעודיות, שמעניקות סיכוי טוב יותר לדור הבא. 

מי שרוצה ללמוד מ"פרשת ילדי תימן ואחרים" לקח היסטורי וחברתי רחב יותר מהמחשבה ש"כל האשכנזים גזענים", צריך לדעת שגם היום – כשאין חטיפות באישון לילה ותעודות פטירה תמוהות וקברים פיקטיביים – תינוקות ועוללים שנמסרים לאימוץ הם כמעט תמיד מאוכלוסיות מוחלשות, וחלקם היו יכולים לגדל את ילדיהם באהבה ובמסירות לו היה בידם הכוח להילחם על זכותם מול הממסד. לא כולם, כמובן: הורים מתעללים והורים מכורים לסמים, נעדרי שמץ מסוגלות לדאוג לצרכי הזולת, הם יוצאי הדופן הבולטים. אבל יש בישראל, כמו במקומות אחרים, משפחות ואמהות יחידניות שבמקום הטרגדיה הכרוכה במסירת ילדיהן לאימוץ, המדינה יכולה וצריכה ליצור בעבורם מערך של תמיכה שיאפשר את גידול הילד חרף הקשיים.

ייתכן שמתישהו בעתיד, ייחשפו גם הנתונים הכואבים על שיעורם של תינוקות שנולדו ליוצאי אתיופיה שנמסרו לאימוץ למשפחות "לבנות" - אולי בלי כפייה וכחש, אבל בהחלט בהפעלת כוח שלטוני של חזקים על חלשים. המדינה, בנאורותה היחסית חדשה, יכולה כבר עתה למנוע גרסה מרוככת של פרשת "ילדי אתיופיה ואחרים". 

הכותבת היא אם מאמצת לשניים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו