בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנת 2017: מדברים או מספחים?

43תגובות

בשבוע שעבר, התפרסם ברשת ב' סקר הקובע ש-61% מהציבור הישראלי תומך בהקמת מדינה פלסטינית. נחמד להתנחם בתחושה שיש רוב בישראל המאמין ברעיון, אבל למעשה הנחמה נושנה - ברוב הסקרים שנעשו בשנים האחרונות בין 60-70% מהישראלים תומכים בפתרון שתי המדינות - ומתעתעת מאחר שבאותו סקר נמצא גם שקרוב ל-40% מהישראלים תומכים בסיפוח מלא של יהודה ושומרון. הבשורה החדשה לא גלומה במספר 40%, אלא באלטרנטיבה: סיפוח

עד שנת 2014 לא נעשו סקרים ששאלו בכלל בדבר סיפוח. בסקרי עבר, השאלה נוסחה כך "האם אתם בעד פתרון שתי המדינות? כן/לא". נקודת המוצא היתה שהאלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות היא שמירה על הסטטוס קוו, כלומר על "ניהול הסכסוך|.

במשך שנים, היה המושג "סיפוח" רעיון פוליטי הזוי, נחלתם של מי שנחשב כימין קיצוני משיחי מוטרף המאמין בשיגעון ארץ ישראל השלמה. זו בטח לא היתה תוכנית עבודה מדינית. הסיפוח שכן לו כפרובוקציה שולית לצד טרנספר או מדינת כל אזרחיה – רעיונות שלא הצליחו לחדור למיינסטרים הישראלי, ובטח לא להתנחל בלבבות כתסריט פוליטי ראלי. ופתאום סיפוח פה, סיפוח שם – סיפוח בכל מקום. בשנת 2016 באתר "הארץ", למשל, התפרסמו 83 כתבות המתייחסות לסיפוח הגדה. ב-2015 רק 43. חצי.

ב-2013, כשנפתלי בנט שחרר סרטון בחירות בו הוא קורא לסיפוח שטחי C, מעטים לקחו אותו ברצינות. למעשה, עד היום השמאל הישראלי חושב שמדובר בספין פוליטי לא רציני ומקניט את ממשלת בנימין נתניהו שוב ושוב בקריאה ליישם את "מדיניות הסיפוח" שלה. רק השבוע, כשאיילת שקד הגיבה להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם עם הציוץ "צריך לדבר על סיפוח", קפצו מכל עבר פוליטיקאים ופעילי מחנה השלום ואמרו "בבקשה, בואו נדבר על סיפוח – לדבר הרי זה כל מה שהם יודעים לעשות", בטוחים שמדובר בפקה פקה חסר שיניים שהימין לעולם לא יממש.

אבל הם טועים. לוקח זמן להכשיר מהלך כל כך רדיקלי כמו סיפוח ולשנות את הלך הרוח הציבורי, במיוחד אחרי שנים של אמונה כי אין פתרון מלבד שתי המדינות. הימין לא מתחמק מהסיפוח בדיבורים שלו עליו – הוא בסך הכל מכשיר אותו. בנט ושקד חכמים, הם עושים את זה בקצב שהציבור הישראלי יכול לקבל. וכך לאט לאט, נכנס רעיון הסיפוח לסלון הישראלי הממוצע ומתיישב בנעימים על הספה. לא מאיים, לא מפחיד. אפילו ציבור המתנחלים, ששנים היה לא אהוד אפילו בקרב מצביעי הליכוד הנפוצים, הופך עתה לקובע סדרי יום לגיטימיים בתודעה הישראלית.

חוק ההסדרה היה רק סנונית ראשונה, הפיצוי האדיר על עמונה שנייה והתדירות בה רעיון הסיפוח מוזכר ועולה תקשורתית היא הסנונית השלישית. אמש התראיינה שוב השרה שקד והעלתה על השולחן את המטרה הבאה: סיפוח מעלה אדומים. כמו בשיטת המטריה הידועה, בה היא מוחדרת לישבנו של אדם סגורה ורק כשהיא עמוק בפנים היא נפתחת, הימין הקיצוני בישראל משווק סיפוח של ישוב זה או אחר כדבר בלתי מזיק, בלי שהציבור עצמו מפנים את מלוא מוטת הכנפיים של המטרייה הזו שבקרוב תיפתח.

זה מתאפשר כי בפוליטיקה אין ואקום ואין באמת דבר כזה "סטטוס קוו". בסרטו "הרומן שלי עם אנני", אומר וודי אלן: "אהבה היא כמו כריש. היא לא נשארת במקום – או שהיא הולכת קדימה או שהיא מתה". אותו הדבר לגבי רעיונות פוליטיים. רעיון שתי המדינות עומד במקום כבר כמעט 20 שנה, ללא התקדמות פוליטית, רעיונית, מיתוגית או אפילו מנהיגותית. סטגנציה מוחלטת. אל הוואקום הזה נכנס רעיון הסיפוח. בהיעדר תשובה אחרת למציאות הישראלית, הסיפוח נשמע מרענן – קונספט קליל ולא מזיק שיפתור לנו את כל הבעיות. אפילו א.ב. יהושע מתחיל לזוז בכיוונו.

אין ספק ברצינות הכוונות של מפלגת הבית היהודי לגבי שטחי C. אין ספק גם שזו רק שאלה של זמן עד שפוליטיקאים פופוליסטיים נוספים יצטרפו לחגיגת הבון טון החדשה ויסחפו אחריהם עוד קהל משולהב. סביר להניח גם שנתניהו, למרות התנגדותו החיצונית לסיפוח, יישר קו עם המגמה ברגע שירגיש איום על כסאו, בדיוק כפי שעשה עם חוק ההסדרה. עם הממשל החדש בארצות הברית זה עשוי בהחלט לעבור. 

החדשות הטובות הן שהמצב עוד הפיך. כדי להפוך אותו, נדרש מכל מי שמאמין בפתרון שתי המדינות להפסיק לדחוף את הישראלים אל התהום עם משאלות מוות הקוראות לממשלת נתניהו לממש את מדיניות הסיפוח. נדרש גם להוציא את רעיון שתי המדינות מהבוידעם, להסיר ממנו את האבק והחלודה ולמצוא לו רלוונטיות. כזו שתתאים לשנת 2017, למציאות המזרח תיכונית החדשה ובעיקר ללב הציבור. אחרת מסתמן ששנת 2017  תהיה השנה שבה מפסיקים לדבר על סיפוח ומתחילים פשוט לספח.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו