בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקפנו את בריטניה, אבל זו בושה

42תגובות
פועל אחד לבוש קפוצ'ון לבן זורק רעף אדום לפועל אר לבוש קפוצ'ון אפור. שניהם עומדים על גגות לא גמורים של שני בתים צמודים, ללא כל אבטחה, כשברקע נראים עצים קטנים מלמעלה ושדות.
גיל אליהו

בשנת 2016 נהרגו באתרי בניין ברחבי מדינת ישראל 48 עובדים. עיקר ההרוגים הם אזרחים ערבים ותושבי הרשות הפלסטינית, עולי חבר העמים, עובדים זרים ומבקשי מקלט. כך עולה מדו"ח שפרסמה "הקואליציה למאבק בתאונות בניין". הפועל האחרון שנפל למותו, ב-29 בדצמבר, הוא עלי אלדג'אמין מסמוע, נער בן 17, גיל שעל פי החוק אסור להעסיקו לעבודה בגובה.

המספרים מבהילים. עובד בניין מת כמעט מדי שבוע. בישראל נהרגו בשנה שעברה יותר פועלי בניין מאשר בבריטניה כולה, בה נופלים למותם 45 עובדים בשנה. חלוקה למספר העובדים בענף, מראה שהסיכון של פועל בניין בישראל למות גדול יותר מפי עשרה מזה של פועל בניין בריטי.

המעניין הוא שב-2015 דיווח משרד הכלכלה על 34 הרוגים. כך שאפשר היה לחשוב שבין 2015 ל-2016 חלה עלייה של 40% בשיעור ההרוגים, אבל ככל שזו היתה שנה איומה על הפיגומים, היא לא היתה חריגה, ובטח לא כזו שתואמת את הקפיצה באחוזים. ההבדל בין הנתונים הוא שאלו של שנת 2016 נאספו בידי גוף עצמאי וביקורתי, ואילו בשנים הקודמות הרישום נערך על ידי המשרד הממונה.

ייתכן ויש סיבות הגיוניות אחרות לפער בין הנתונים, אבל אני הצלחתי לחשוב רק על שני הסברים סבירים: במקרה הטוב, כמה פועלים שמתו נשמטו מהרישום מדי שנה בשל רשלנות או היעדר תושייה, למשל במעקב אחר מצבו של פצוע קשה המאושפז ברשות הפלסטינית, או באי הכללת עובדים שנדרסו במקום העבודה לרשימת המתים. ההסבר הקונספירטיבי יותר הוא שלגוף הממונה על הורדת מספר הנפגעים אין תמריץ לדווח על הרוגים רבים כל כך. כך או כך, אם אכן הרישום הרשמי לא מדייק, המשמעות היא שלפחות עוד 100 עובדים שנהרגו בעשור האחרון באתרי בניה לא דווחו כנפגעי תאונות עבודה. 100 בני אדם, עם משפחות ובדרך כלל ילדים, שנמוגו איכשהו.

אינפו מקרי מוות של פועלי בניין בשש השנים האחרונות: כ-180 פועלי בניין נהרגו, 78 תיקים הועברו לפרקליטות, 11 כתבי אישום הוגשו בגין גרימת מוות ברשלנות ו-8 הרשעות התקבלו

הפסיביות בהתייחסות לנושא מצד הממשלה, המשטרה, בתי המשפט ועד לאחרונה גם העיתונות היא כמתן רשות להרג. הדבר דומה להסרת הבלמים ממכונית כדי להעלות מעט את מהירותה, ואז למלמל משהו כשיתגלה שישנן תאונות רבות. אני מתקשה להאמין שהתעלמות ציבורית וממסדית גורפת שכזו לאסון לאומי ענק ומתמשך כל כך עם מאות הרוגים מדי עשור, היתה מתקבלת אם היו יותר יהודים בקרב ההרוגים. לילד של כולנו לא קוראים אף פעם עלי. המדינה רעשה ובנימין נתניהו הגיע לבקר כשבאסון חניון הברזל נהרגו שלושה אזרחים יהודים, מתוך השישה שמתו.

על אלה שאחראים להרוגי הבנייה בדרך כלל לא מוטל עונש או מוטל עונש קל בלבד. בשנים האחרונות הוגשו מעט כתבי אישום, ועוד פחות התעקשו להשיג הרשעה. גם ב-5% ממקרי התאונות, כשהקבלנים הורשעו בסוף, נגזרו עליהם עונשי עבודות שירות ופיצוי פעוט למשפחות הנפגעים. הקבלנים ממשיכים לעבוד ולעתים ממשיכים לסכן חיי אדם. רק פעם אחת בשנים האחרונות בילה קבלן בכלא, אבל לא על הרג של פועל, אלא על זה של ילד מקריית אתא ששיחק עם חבריו ליד אתר הבנייה. דבר שרק מדגיש את הערך הזניח של חיי ערבי או פועל זר בישראל.

כשממול ניצבים הכסף הגדול בנדל"ן והשאיפה של הממשלה לבנות כמה שיותר בזול וכמה שיותר מהר כדי לפתור את משבר הדיור, המשימה קשה. יש מי שעושים עבודת קודש במינהל הבטיחות, באמצעות כוח אדם מזערי ובתנאים מחפירים. ניכר גם רצון טוב מצד השר הממונה, חיים כץ, ויש התעוררות בתקשורת ובכנסת, אבל ההישגים זעומים.

בשבוע שעבר דיווחה לי ירון ב"הארץ" כי באיחור אופנתי קבלן הורשע בגרימת מוות של פועל אריתראי בשם טיטו מולו, שנהרג על אתר בנייה בשנת 2010. עדיין לא נקבע העונש. אין בי תאוות נקם, אבל אני מקווה שלשופטים, לפרקליטות ולמשטרה יהיו שיניים, ושבבואם לטפל באחראים למוות בתאונות בניין, יזכרו את ההרוגים הבאים שהם יכולים וחייבים למנוע. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו