בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפינוי המושתק של אזרחים ישראלים

35תגובות
הפגנת תושבי אום אל-חיראן, באוגוסט
אליהו הרשקוביץ

הזעקה הייתה מרה והדהדה מקצה הארץ לקצהָ: עומדים לגרש יהודים מבתיהם! והנה עכשיו עומדים לגרש אזרחים ישראלים מבתיהם, והדממה כמעט מוחלטת. נשאלת השאלה: מה ההבדל? מדוע במקרה אחד רעש גדול ובמקרה האחר התעלמות?

ובכן, במקרה הראשון השתלטו מתנחלים בכוח על אדמות פרטיות של פלסטינים והקימו מאחז לא חוקי בניגוד לחוק הישראלי, וכמובן בניגוד לחוק הבינלאומי. לכן קבע בג"ץ שעליהם לפנות את האדמות האמורות. במקרה השני, לעומת זאת, מדובר באזרחי ישראל שלרוע מזלם נולדו בדואים במדינה יהודית.

ב-1949 סילקו שלטונות ישראל את שבט אבו אלקיעאן מאדמותיהם בוואדי זבלה, שליד קיבוץ שובל. אחרי כמה העברות ממקום למקום, הושיבו אותם נציגי הממשלה במקומם הנוכחי – אום אל חיראן ועתיר. כעבור 60 שנה, מכל המקומות הריקים בסביבה, דווקא במקומם החליטה הממשלה להקים יישוב ליהודים. כך יפנו אזרחים ממקום מושבם, כי הם בדואים במדינת היהודים, ויישבו במקומם יהודים. זוהי פעולה גזענית-לאומנית מובהקת.

זו מדיניות ארוכת שנים של ממשלות ישראל, לרכז את כל הבדואים בנגב לעיירות. "עיירות" הן השטח המצומצם ביותר שאפשר לדחוס אליו אזרחים לא רצויים. את שארית אדמותיהם יקחו. הקמת יישוב יהודי במקום היא רק תירוץ לדחיקת עוד קבוצת בדואים מהכפר לעיירה.

אום אל-חיראן, בשבוע שעבר

זאת יש לדעת: כאשר הושיבו את שבט אבו אלקיעאן במקומם הנוכחי, אף לא אחד בממשלת ישראל דאז חלם לתת בסיס חוקי ליישובים שיצרו. מאז ועד היום, רואה בהם ממשלת ישראל פולשים. בג"ץ קבע שהם בני רשות (הרי הם לא פלשו לאדמות, אלא אלו הועברו אליהן), אבל נתן את אישורו למעשה הגזעני-לאומני הזה, לסילוקם מהמקום והקמת יישוב יהודי על מקום מגוריהם. נוצר מצב שאזרחים ישראלים נותרו ללא מגן, והממשלה יכולה לעשות בהם ככל העולה על רוחה. גם העובדה שבמשך 60 שנה, הם חיים על האדמה ברשות, לא מקנה להם שום זכות מול כוחה האדיר של הממשלה.

את רוב אדמות הבדואים בנגב גזלה המדינה בכוח ובאמצעות חוקים שחוקקה. את האדמות שלא יכלו השלטונות לגזול באמצעות חוקים, גזלו בעזרת בתי המשפט הישראליים, שמצאו פתרון יצירתי לגזילת שארית אדמות הבדואים: הלכת האדמות המתות. משמעות הלכה זו היא שאלו אדמות שוממות, ולכן נחשבות לאדמות מדינה. מדוע שוממות? כי נקבע שהבדואים היו נודדים וככאלה לא הייתה להם זיקה אל הקרקע. יכול בדואי לבוא לבית המשפט הישראלי ולהראות את שטר הקנייה של אדמתו. לפי ההלכה הזאת, זה לא יעזור לו, מכיוון שלא רשם את בעלותו בטאבו העות'מאני. כך נותרה אוכלוסייה שלמה של אזרחים חסרת מגן, כאשר כל פשעה הוא שהם בדואים במדינת היהודים.

את אדמות הבדואים בוואדי זבלה לא ישיבו לשבט אבו אלקיעאן. את זכויותיהם מתוקף ישיבתם הממושכת באום אל חיראן לא יכבדו. כל מה שנותר להם הוא אנחנו, קהילת זכויות האדם הישראלית והבינלאומית, האמורה לזעוק את זעקת קורבנות המדיניות הגזענית-לאומנית של ממשלת ישראל.

בהבדל מבריוני עמונה, שמאחוריהם עומדת ממשלת ישראל בתאוות סיפוח השטחים הכבושים, תושבי אום אל חיראן הם קורבנות אותה ממשלה תאבת אדמותיהם ושונאת קיומם. לחרדתי, רוב התקשורת מזדהה עם המדיניות הנפשעת של ממשלת ישראל. לא נראו עיתונאים באים לסקר את הנבלה הנעשית בימים האלה באום אל חיראן. זה הרי לא פטריוטי. ושוב, נותרנו רק אנחנו.

הכותב פעיל ב"פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו