טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אפילו בחדשות 2 לא קראו לזה פיגוע

תגובות

למפכ"ל רוני אלשיך אין ספק: "המחבל התעלם מהשוטרים הפרוסים שסימנו לו לעצור וכיוון במודע לקבוצה גדולה", הוא אמר. מעל קברו הטרי של רס"ב ארז (עמדי) לוי ז"ל, הוא סיפר: "אכיפת החוק במגזר הערבי קשה ומורכבת - לאחרונה רוחות של אידאולוגיה קיצוניות המוכללות כדאעש הגיעו גם לאזורנו. לצערנו, היום מנהיגים במגזר ליבו אלימות במקום לגבות את המשטרה". מי שעוד לא מיהרה לגבות את המשטרה ולאמץ הפעם את גרסתה הייתה, למרבה הפליאה, התקשורת. בכך מסמלים האירועים הקשים בנגב קו שבר חדש, ולאו דווקא ביחסי המדינה מול הפזורה הבדואית והמיעוטים.

מה הביא את העורכים - ולא רק ב"הארץ", כי אם ממש במהדורת השבט החמימה של חדשות ערוץ 2 - להתייחס בזהירות לאירוע הדריסה, להציג את שתי הגרסאות ולהעלות שאלות קשות לגבי עמדת המשטרה? מדוע לא יישרו הפעם קו עם דוברות המשטרה ועם השר לביטחון פנים גלעד ארדן, ששעה קלה לאחר האירוע כבר השלים במוחו את התחקיר (אם יש בכלל טעם לתחקר)? כיצד זה לא התרצו אפילו נוכח קודש הקודשים: תיעוד זמן-אמת מהאוויר? אולי, רק אולי, כי המציאות הפעם מורכבת יותר, עם יותר גוונים מהשחור-לבן בסרטון המשטרתי. ואולי זה אי-אמון בסיסי יותר בין המסקר לדובר, שהאחרון הרוויח ביושר.

שבוע לפני הדריסה באום אל-חיראן, הורה בית המשפט העליון לשחרר ממעצר את עלי מחאג'נה מאום אל-פחם. בכך לא נותר ולו עצור אחד מגל ה"הצתות הלאומניות". בלהט האירועים קשה אולי לזכור, אבל אותו ארדן דיבר תחילה על כך שלפחות מחצית מהשריפות נגרמו על הרקע הזה. נפתלי בנט הכריז כי "רק מי שהארץ לא שלו מסוגל לשרוף אותה", ועל כולם ניצח כרגיל ראש הממשלה, שהבטיח לטפל גם בהצתה להסתה. פחות מחודשיים אחר כך, מסתמן שלא יהיה כלום כי אין כלום.

חום הדליקות של נובמבר הקהה במשהו את הספק העיתונאי: רק מעטים, שנחשבו מיד לבוגדים שמאלנים, הזכירו את האש שהשתוללה אז גם במדינות השכנות. אבל אפילו הם לא העזו להאמין שמחאג'נה, ששיחזר שוב ושוב כיצד יצא לשרוף אשפה בלתי לאומנית בעליל, דובר אמת.

המכונית הדורסת בסרטון

והכוויות שספגה התקשורת בשריפות עוד מחווירות לעומת אירוע אחר, קרוב יותר: ההכחשה הגורפת של דובר צה"ל לפרסום של ניר דבורי בערוץ 2, לפיו מפקד חטיבת כפיר, גיא חזות, הפציר באביו של אלאור אזריה לוותר על הערעור ולשנות את קו ההגנה והרכבהּ בתמורה להקלה בעונש. "מטרת הפגישה הייתה לבחון אם נדרש סיוע כלשהו למשפחה", נמסר בהודעה הרשמית מטעמו של אלוף מוטי אלמוז, שהתפוצצה בפניו בדמות קלטת עם ההצעה - יש יאמרו המגונה - בקולו של המח"ט (שעוד הבהיר בה כי הוא מייצג "לא רק אותי, אלא את כל הצבא").   

אירועי "התפכחות" מסוג זה זכורים ודאי לכתבים מכל התקופות והזמנים. לא פעם נתפס דובר זה או אחר באי דיוק או בשקר בוטה, אם משגיאה וחוסר ידיעה ואם במזיד. זה מסביר לפחות חלק מהכותרות המקוממות, גדושות הסייגים והציטוטים המיוחסים, הנראה מעת לעת בתקשורת הזרה. אבל בעידן הפוסט-אמת, וגם במסגרת ההתבגרות המיוחלת של העיתונאים וצרכניהם סביב פרשת מוזס וספיחיה, טוב יעשו הדוברים אם יבדקו פעמיים וייזהרו שבעתיים. המונופול שהיה להם פעם על המידע והידע פג מזמן. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות