טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הר ההסתה מוליד עכברים של הפחדה

תגובות

בהוראת ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, הרסה אתמול היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה חלק ניכר מהכפר הבדואי הלא מוכר אום אל-חיראן. כצפוי, רוב ערוצי התקשורת המרכזיים בישראל יישרו קו עם עמדת השלטונות, ומיד אחרי שנודע על הריגת אזרח ושוטר, הפיצו אתרים רבים את טענת המשטרה שמדובר בפיגוע דריסה שביצע מחבל. הם קשרו בין תמיכתו בתנועה האיסלאמית לבין השתייכות לדאעש.

השר גלעד ארדן אף הרחיק לכת והאשים את ח"כ איימן עודה, שנפצע במהלך האירועים, בהסתה לאלימות וקרא לחקור את עודה בחשד שקרא להפריע לשוטרים במילוי תפקידם. חלק מכלי התקשורת אימץ טענה זו ודקלם אותה כאילו מדובר בעובדה מוחלטת. שעות אחר כך, התפרסם סרטון של צילום אווירי המוכיח שהירי לכיוון הרכב של יעקוב אבו אלקיעאן בוצע לפני שהרכב האיץ. זה היה אמור לחזק את טענת בני המשפחה שלא מדובר בפיגוע, לא בדאעש ולא בבטיח.

היינו בסרט הזה בגל השריפות לפני פחות מחודשיים: אז הספיק ששר החינוך (מה הרלוונטיות של משרד החינוך לנושא?) ידליק גפרור של הסתה לאומנית, בכדי שאמצעי התקשורת יאמצו את השיח על אינתפאדת הצתות וטרור האש – למרות שהיום ברור שלא כך היה

גם היום, כמו אז, הר ההסתה של הממשלה יוליד רק עכברים של הפחדה, הטעייה והסחת דעת מנותקים מהמציאות. התסריט הזה חוזר על עצמו בכל פעם שהממשלה מחליטה לסמן את החברה הערבית כאויב. מאז שהפסיד נתניהו את הקלף האיראני, הוא ושרי הממשלה לא מפספסים ולו הזדמנות אחת בכדי להתחרות ביניהם בהסתה נגד החברה הערבית. במסגרת מלחמה זו, הם מצליחים פעם אחר פעם ובקלות בלתי נסבלת לרתום רבים מאזרחי ישראל וכמה מכלי התקשורת להשתלח באזרחים הערבים.

אין לי אשליות או ציפיות שכל התקשורת הישראלית תנהג באירועים מתוחים בעלי אופי לאומי כוועדת בדיקה ניטרלית של האו"ם. אינני מצפה מפלטפורמות תקשורתיות מסוימות לא לנהוג כתקשורת יהודית, ישראלית ואפילו ציונית פטריוטית (לכאורה, שכן פטריוטיות צריכה להיות בעיקר קריאה להרגעה). אך האם זה פותר את אותם עיתונאים מלבי שנאה מחובתם הציבורית לפעול באובייקטיביות ולשאול את השאלות המקצועיות המתבקשות בזמנים כאלה? ההיפך הוא הנכון: חובתם כעיתונאים כלפי הציבור הישראלי הוא להטיל ספקות, לחקור ולנתח, להקשות, לשמוע ולהשמיע את הקולות המאתגרים ביותר.

בכל הנוגע להריסות הבתים בקלנסווה ובאום אל-חיראן בשבועיים האחרונים, כל עיתונאי מתחיל אמור להיות מסוגל לאתר בקלות את ההצהרות והמניעים של נתניהו: ההריסות בחברה הערבית הם כדור ההרגעה לפעילי ימין הנסערים מפינוי עמונה בנוסף להיותם הסחת דעת הציבור מפרשיות השחיתות שלו עצמו. השיקולים הזרים בתהליך קבלת ההחלטות של נתניהו אמורים להיות שקופים, ובכל זאת ניכר שרבים כל כך משתפים איתם פעולה.

במובן הזה, חלק מאנשי התקשורת הבכירים בישראל מתנהגים כמו הפוליטיקאים הבכירים, שמבינים כי בישראל 2017 אין דבר משתלם יותר מהסתה לאומנית, ובכדי להבטיח מקום מרכזי במקהלת ההסתה של המדינה, הם מסוגלים אפילו ליישר קווים, לעגל פינות, והכי מסוכן - לבגוד בציבור שלהם.

הכותב הוא מנהל התקשורת בערבית של עמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות יהודית-ערבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות