בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמאל לבן וחזק שצועד במעגלים

22תגובות
מחאה נגד טראמפ בשיקגו
יעל פלוסר

צעדת המחאה בשיקגו ביום שאחרי השבעת הנשיא דונלד טראמפ הפסיקה מהר מאוד להיות צעדה והפכה להליכה במעגל. השמאל האמריקאי הרים תצוגת תכלית מרשימה. האנשים יצאו לרחובות כדי להבהיר ש"הם לא טראמפ", בשביל להצהיר על סולידריות זה עם זה וללא מטרה מעשית כמו הפלת הממשל או הפסקת הרג חפים מפשע בשטח כבוש – אלא פשוט כדי לא להיות לבד ביום שאחרי סוף העולם.

אבל אם האמריקאים לא יזהרו, ההליכה הסימבולית הזאת במעגל תהפוך למציאות. הצעידה עצמה בוטלה בשל סיבות שהיו על פניו משמחות: המארגנים ציפו ל-50 אלף צועדים והגיעו 250 אלף, רובן נשים. אבל כשלומדים ש-60% מתושבי שיקגו הם לטיניים או שחורים - עיר שנרצחו בה בשנה האחרונה 763 אנשים, מתוכם 75% שחורים - מאכזב לגלות שהרוב המכריע של המפגינים היה לבן.

קשה להגיד מה המשמעות ארוכת הטווח לכך שהקהילות הלטיניות והשחורות בחרו לא לצאת לרחובות אתמול. מנסיונינו כישראלים – זה לא סימן טוב לעתיד התנועה הזאת. אבל אל דאגה, יש גם חדשות טובות. האמריקאים למדו משהו בחודשיים האחרונים, משהו שאנחנו ידענו מאז ומעולם, אבל בדיוק בגלל זה הוא הפך עבורנו למחווה סמלית וריקה: איך להישען אחד על השני ברגעים קשים.

בסוף יום הבחירות בארה"ב, בנובמבר, התאספנו כמה ישראלים ואמריקאיים יחד בשיקגו כדי לצפות בתוצאות, אז עוד חשבנו שבמפגש נשמח יחד על ניצחונה של הילרי קלינטון. כשהתחילו להגיע התוצאות הרשמיות, והתברר כמה הן רחוקות ממה שצפו הסקרים, החברים האמריקאים התחילו בשקט בשקט לחזור לבתיהם. הם היו כל כך עצובים ולא ידעו איך להיות עצובים יחד.

מחאה נגד טראמפ בשיקגו
יעל פלוסר

כשחזרתי הביתה באותו לילה, נזכרתי בישראל של 2015, כשקיווינו להחליף נבלה בטריפה, ואפילו את זה לא הצלחנו לקבל. כשהגיעו התוצאות בישראל כבר היה אחרי 11 בלילה ואי אפשר היה לקנות אלכוהול, אז כל אחד הביא מה שהיה ושתינו יחד עד הבוקר. אבל יום אחרי הבחירות הכל חזר לקדמותו. דיברנו על בעיית הציונות האשכנזית, על קואליציות רחבות ועל חרפת ההצהרה של ראש הממשלה ש"הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות", אבל בעיקר הספיק לנו לחלוק את העצב אחד עם השנייה. בגלל שהיינו כל כך טובים ומורגלים בזה, זה סיפק נחמה.

האמריקאים, בהדגמה מרשימה של בדידות דור ה-Y, הלכו הביתה. כל אחד לבדו. אבל למחרת בבוקר, הם ביטלו באופן לא רשמי את השיעורים באוניברסיטה, ובמקום ללמוד דיברו. זה היה כמעט קומי לראות עד כמה הם לא יודעים לדבר. היו הרבה שתיקות, והרי אמריקאים שונאים שתיקות מביכות, ובכל זאת הם המשיכו. לאט לאט סטודנטים התחילו לדבר ולשתף.

השיחות האלה התקיימו במשך יומיים רצופים, שיעור אחרי שיעור. במקום ללמוד – דיברנו. הרגשתי שככל שהם התאמנו בסוג הדיבור הזה, הם למדו להגיד יותר, לדבר כשצריך, להקשיב כשנדרש. כמעט בכל אחת מהשיחות הללו, תלמידים העזו להגיד בקול דברים שהיה נראה שלא הצליחו אפילו ללחוש קודם לכן. היה תלמיד שסיפר שחלק גדול מהמשפחה שלו הם מהגרים ללא מסמכים, ושעתיד הקרוב מפחיד אותם. היתה אמריקאית-מוסלמית שפרצה בבכי וסיפרה שהיא פחדה לצאת מהבית עם כיסוי ראש באותו בוקר.

מאז נראה שהם ממשיכים ללמוד את מה שאנחנו כבר שכחנו. שלמחאה לא חייבות להיות תוצאות מיידיות, או אפילו מטרות מוחשיות, פשוט צריך להמשיך אותה. מאבק הוא שיחה בלתי נגמרת, ולפעמים עדיף להיות בשקט ולתת לאחרים לדבר. בשיקגו יצאו רבע מליון בני ובנות אדם לרחובות כדי להגיד את זה. הייתה הרגשה של קרבה בקהל, יחד עם זרות שנשמרת, כמו לפני נשיקה ראשונה. 

עתידה של הדמוקרטיה מצוי יותר מכל בתקווה שבמוקדם או במאוחר, יהיה טוב יותר. לאמריקאים שהגיעו להפגין נגד בחירת טראמפ עוד יש תקווה כזאת. את זה אנחנו הישראלים צריכים ללמוד מהם. אבל אל לנו להסתנוור מתצוגת התכלית המרשימה של השמאל הלבן האמריקאי ועדיף שנתמקד בהקשבה האמיתית שהתרחשה שם דווקא בכיתות. אם הם ימשיכו לבנות את השמאל כלבן, מהר מאוד הם ימצאו עצמם צועדים במעגלים במקום, כפי שקרה בשיקגו, וכפי שקרה לשמאל הלבן של ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו