טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחות שוחד בין שני עובדי ציבור

תגובות
איור של פניהם של נתניהו ושל מוזס

הדיון התקשורתי הנרחב בנוגע לשיחות שהוקלטו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"ל של "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, עסק בין היתר בשאלה אם ישנם בשיחות יסודות לעבירת שוחד אצל שני הצדדים המעורבים. ככלל, נבחן מצב הדברים לפיו מוזס הציע שוחד לנתניהו, עובד הציבור, בדרך של סיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות". בתמורה היה ראש הממשלה אמור לתמוך בחוק אשר יגביל או יצמצם את פעילות "ישראל היום". כן התפרסם, כי יש הסבורים, שהתגבשה תשתית ראייתית נגד מוזס בנוגע להצעת השוחד, אך בנוגע לנתניהו המצב המשפטי אינו חד־משמעי. זאת, לנוכח דבריו, כי כלל לא התכוון לממש את הצעותיו וכי עצם הקלטת השיחות על ידו תומכת בדבריו, כי מדובר בדיבורים בעלמא.

דיון משפטי זה משקף, להבנתי, רק באופן חלקי את הסוגיות המשפטיות המתעוררות. מפסיקות בית המשפט העליון ניתן ללמוד, כי מן הראוי לראות גם בנוני מוזס "עובד ציבור". אם זהו אכן המצב המשפטי, אזי השיחות מקימות לכאורה חשדות לעבירות של הצעת שוחד על ידי שני המעורבים.

מקטעים שפורסמו מתמלילי ההקלטות, ניתן ללמוד על ההבנות שהתגבשו לכאורה בשיחות בין נתניהו למוזס: הצעתו של מוזס לדאוג לסיקור אוהד לנתניהו, ונכונותו של נתניהו לתמוך בתמורה בחוק, אשר יגביל את פעילות "ישראל היום". כל אחד מהם אף ביקש משותפו לשיחה לפעול, במסגרת תפקידו, ליישום הבנות אלה.

בעניינו של אהוד אולמרט קבע בית המשפט העליון, כי ניתן להרשיע בעבירה של הצעה למתן שוחד "גם אם השוחד בפועל לא ניתן, ואפילו אם בשעה שהוצעה ההצעה לא היתה כוונה לתתו". הלכות אלה יוצרות קושי רב לקבל את הטענה, כי לא נעברו עבירות שוחד היות שמדובר בדיבורים בעלמא ולא היתה כוונה לממש את ההצעות שהועלו בשיחות.

בחינת יסודות עבירת השוחד בנסיבות העניין מלמדת, כי אין חולק על היותו של ראש הממשלה עובד ציבור, וכי את טובות ההנאה שלכאורה הוצעו בשיחות ניתן לראות בנסיבות מסוימות כשוחד. פסיקת בית המשפט העליון ראתה כשוחד טובות הנאה פחותות ערך פי כמה וכמה מאלה הנטענות בחקירה הזאת. סיקור אוהד לאיש ציבור הינו טובת הנאה ששוויה רב למקבלה. כך גם לגבי חקיקת חוק המגביל את פעילותו של עיתון מתחרה.

נראה כי ברורה גם ההכרעה בשאלה אם נוני מוזס — המו"ל של העיתון הנמכר בישראל (ואף הבעלים ומי שמוגדר כ"עורך האחראי") — הוא עובד ציבור. חוק העונשין קובע כי "עובד הציבור — לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור". בתי המשפט קבעו לא פעם, אף בנוגע לתאגידים פרטיים, כי מדובר בתאגידים המספקים שירות לציבור. כך נקבע בפסק דין בנוגע לקרנות נאמנות פרטיות, כי הן מספקות שירות חיוני לציבור.

בפסק דין אחר נקבע, כי יש לראות כעובד ציבור מאבטח מטעם חברת אבטחה פרטית. בפסיקה נקבעו מספר מבחני עזר לצורך ההכרעה בשאלה, כגון: החיוניות של השירות שאותו מספק התאגיד ומידת הפיקוח של הרשויות על פעילותו. לעניין זה אפשר לפנות לפקודת העיתונות, שעל פיה נדרש רישיון להוצאת עיתון, ומכוחה מוטלת צנזורה על העיתונים.

נראה כי מתבקשת הקביעה ש"ידיעות אחרונות", כמו כל כלי התקשורת המרכזיים במדינה, מספק שירות לציבור. זאת, גם לאור חשיבותה וחיוניותה של התקשורת לקיומה של חברה דמוקרטית, וגם לאור מקומו של "ידיעות" ככלי מרכזי בתקשורת הישראלית.

ניתן על כן לקבוע, כי "ידיעות אחרונות" הוא תאגיד המספק שירות לציבור ונוני מוזס הוא עובד ציבור. קביעה זו יכולה להיות בעלת משמעות רבה ביחס לחשדות הנבדקים נגד נתניהו ומוזס. בית המשפט העליון קבע, כי עבירה של הצעת שוחד מתגבשת משעה שההצעה הוצעה לעובד הציבור. הנימוקים להלכה זו ברורים: "כאשר לנותן השוחד אין כוונה אמיתית ליתן השוחד לעובד הציבור, יש חשש שעובד הציבור יסבור כי מדובר בהבטחה אמיתית ועל כן יפעל בתמורה להבטחה שקיבל, ואין חולק, כי במקרה זה החשש לפגיעה בתקינות ההליך הציבורי הינו רב יותר". ובפסק דין אחר נכתב, כי "הצעה לתת שוחד לעובד ציבור יש בה מן השחיתות גם אם השוחד בפועל לא ניתן, ואפילו אם בשעה שהוצעה ההצעה, לא היתה כוונה לתתו... העבירה מתמקדת בעובד הציבור ובצורך להגן עליו מפני העמדתו בניסיון הפיתוי".

לפי הפרסומים מדובר במספר שיחות בין נתניהו למוזס, אשר רק חלקן הוקלטו (כנראה האחרונות). ייתכן שנוצר קושי ראייתי לקבוע מי היה הראשון שהציע טובת הנאה, או מי ביקש. נראה כי אין בכך כדי לשנות את המסקנה האמורה.

עבירת השוחד נוצרת לעתים מבלי שהדברים נאמרים במפורש, על סמך הבנות הברורות בנסיבות העניין. התמלילים שהתפרסמו בתקשורת, גם אם הם חלקיים, מלמדים בבירור על ההבנות שגובשו לכאורה (אשר לעתים אף כללו היבטים מעשיים). למשל, כשמוזס שואל: מה השורה התחתונה? איך אפשר לעשות זאת מהר?

נתניהו: אפשר לחוקק את זה.

מוזס: לאיזו ועדה זה הולך?

נתניהו: נקים ועדה מיוחדת.

בתקשורת התפרסמו הסברים שונים של המעורבים לדברים, שלכאורה אמרו בשיחות שהוקלטו. נתניהו טען, כך פורסם, כי הדברים נאמרו ללא כוונה לממשם, מתוך רצון לדובב את מוזס לנוכח חשש מסחיטה, וכדי להגן על בני משפחתו של נתניהו מול מתקפת השמצות. לגבי מוזס פורסם, כי הדברים נאמרו לצורך הגנה על "ידיעות אחרונות". במאמץ לבטל את הטענה, כי מעשים מסוימים הם פליליים, נעשה שימוש לעתים בנימוק, כי היה צורך דחוף וחיוני בהם, מה שמכונה "הגנת הצורך".

אפשר לומר בזהירות הראויה, כי ספק רב אם מי מהמעורבים יעמוד בתנאים הנדרשים לקיומה של הגנה זו, שכן לפי החוק ופסיקת בית המשפט העליון, על הטוען טענות אלה להראות "כי לא היתה לו דרך אחרת לפעול".

חשוב להדגיש, כי אין באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שלפיה הוכחו מרכיבי העבירות הללו, או כי סלולה הדרך להעמדה לדין של מי מהמעורבים. הדיון כאן הוא משפטי תיאורטי, והוא נעשה בלי עיון בחומרי החקירה, אלא על סמך דברים שהתפרסמו, שהם חלקיים ואולי אף סלקטיביים.

היחס החמור לעבירות שוחד נועד, בין היתר, להבטיח את אמון הציבור בפעולתם של תאגידים כגון "ידיעות אחרונות", המספקים שירות חיוני. על כן נאסר על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים כתוצאה מטובת הנאה המוצעת לו במסגרת תפקידו. השיחות מלמדות לכאורה על נכונותו של מוזס לשנות את דרך הסיקור של ראש הממשלה ב"ידיעות אחרונות", בתמורה לתמיכתו של האחרון בשינוי החוק. בכך נפגע אמון הציבור באמינות הפרסומים בעיתון. הרחבת תחולת עבירות השוחד נועדה, בין היתר, למנוע נזקים מעין אלה.

הכותב הוא עורך דין, לשעבר ראש תחום פלילי בפרקליטות מחוז תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות