בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבעיה הגדולה עם הרצון להתמרכז

26תגובות

אתמול השתתף אהוד ברק בכנס אותו ערך חוג "הזרם המרכזי" של מפלגת העבודה. מטבע הדברים הדיווחים סביב הכנס התמקדו במפגש המחודש בין ברק לפעילי המפלגה שנטש ב-2011, כך שאיש לא עצר לתהות מהו אותו זרם מרכזי ומה תכליתו. ובכן, במסמך שהתפרסם בשם אותו חוג מפלגתי באתר מפלגת העבודה חושף את הסיבה לקיומו: "לא פעם מצטיירת מפלגת העבודה כמתחרה במרצ או בארגוני שמאל אחרים בנקיטת עמדות קיצוניות, גם במישור הביטחוני וגם במישור המדיני. אך לא משם תצמח הישועה למפלגתנו, וגם לא לעם ישראל".

לאותו זרם המרכזי לא הייתה שום חשיבות ציבורית אלמלא הקו הקורא למפלגת העבודה להתמרכז לא היה מוכתב על ידי יו"ר המפלגה, יצחק הרצוג, וחלק נכבד מחברי הכנסת שלה במשך תקופה ארוכה. לאחרונה חוזר הרצוג בראיונות על התפישה לפיה "המפלגה ממוצבת במקום לא נכון לה, אנחנו צריכים להיות יותר במרכז", ציטוט שמתחבר לאמירה אחרת שלו, לפיה "עלינו להפסיק לתת תחושה שאנחנו תמיד אוהבי ערבים".

נניח לרגע את העובדה שהשיח הפומבי סביב מיצוב המפלגה הוא שיח שמשדר בעיקר מבוכה אידאולוגית. הוא אמור להיעשות בחדרים סגורים של משרדי יח"צ, ולא באופן פומבי על ידי מי שאמורים להנהיג ציבור באמצעות תפישת עולם מגובשת. הבעיה הגדולה עם הרצון להתמרכז היא שמדובר במלכודת מאוד מתוחכמת שהניחו בנימין נתניהו והימין, מלכודת שנבנתה במשך למעלה מ-20 שנה באמצעות קביעת כללי משחק חדשים, שכל תכליתם למנוע את היכולת של מפלגת העבודה כמפלגה המובילה את מחנה השמאל לחזור אי פעם לשלטון.

וכך זה עובד: הוויכוח הישראלי בנוגע לסוגיות הליבה הנוגעות לעתידה של מדינת ישראל התקיימו תמיד בין שני קווי גבול, מימין ומשמאל. כל מי שנמצא מחוץ לקווים האלה, כהנא מצד אחד וארגוני שמאל רדיקלי מצד שני, הוקע אל מחוץ לגבולות הלגיטימיות של השיח. אלא שנתניהו והימין המתנחלי הבינו כבר אחרי רצח רבין שאם הגבולות האלה נשארים במקומם, המטוטלת השלטונית תמשיך לנוע בין ימין לשמאל. אז הם החליטו לשים סוף למשחק הזה והחלו למשוך את שני הגבולות האלה ימינה, עקב בצד אגודל. החל ב"השמאל שכח מה זה להיות יהודי" ועד ל"עמותות השמאל מביאות את הערבים לקלפיות באוטובוסים".

כך מצאו עצמם אנשים כמו הצל וארגונים גזעניים דוגמת להב"ה לוקחים חלק אינטגרלי בשיח הישראלי, בעוד בצד השני הוצאו עוד ועוד גורמים מחוץ לגבולות הלגיטימיות, בטווח שנע מארגון שוברים שתיקה ועד האגף השמאלי של מפלגת העבודה. לא לחינם אנשים כמו בני בגין, בוגי יעלון ורובי ריבלין, שעד לפני כמה שנים נחשבו לניצים ימניים, נחשבים היום לימין מתון בואכה מרכז, על אף שלא שינו את עמדתם הבסיסית במאום. לא לחינם הציבור מתקשה להבחין בין שמאל-ציוני, אותו אמורה לייצג מפלגת העבודה, לשמאל הרדיקלי. מבחינת חלקים רחבים בציבור אין הבדל גדול בין מפלגת העבודה לשוברים שתיקה או לבצלם.

המהלך הזה של נתניהו והימין הצליח בצורה חסרת תקדים, משום שבקרב מפלגת העבודה בתקופת פוסט רצח יצחק רבין עסקו בצווי פיוס מדומים, במקום לנסות ולמשוך את חבל השיח בחזרה לצד שלהם. כעת, מנסים בעבודה להתעלם מהעובדה שעל המשבצת של המרכז עליה עמד רבין ב-1992, עומדים היום אנשי ימין שמאמינים בסיפוח השטחים ובמדינה אחת בין הירדן לים. לכן כדי להתמרכז בימים אלו צריכים פשוט לדבר ימין. ואם מפלגת העבודה תדבר ימין, הציבור יעדיף מפלגת ימין אמיתית ולא חיקוי שלה. זו המלכודת: כמה פשוטה, ככה יעילה.

כשהנהגת מפלגת העבודה מדברת על הצורך להתמרכז, היא מודה למעשה שנתניהו צודק, שעמדותיה אינן בתחום הלגיטימי של השיח הישראלי. בכך היא מהדקת בכל פעם עוד קצת את החבל סביב צווארה ומתרחקת עוד ועוד מהיכולת לנצח בקלפי. במקום השיח היחצ"ני הנבוב הזה, על מפלגת העבודה למשוך בחזרה את גבולות השיח שמאלה באמצעות מאבק מתמיד על תפישת העולם הנכונה לישראל.

על מפגלת העבודה לחשוף בפני הציבור כיצד הפסיביות המדינית של נתניהו מובילה בהכרח לקריסת החזון הציוני. על חבריה להסביר כיצד הקשר שיצר הימין בין התנחלויות לביטחון הוא קשר שקרי, שנועד לחסל את הסיכוי לפינוי עתידי של ההתנחלויות המבודדות הגורמות נזק אדיר לישראל. עליהם לעמת את נתניהו עם העובדה שחיסל את שאריות מדינת הרווחה, ייבש את השירותים החברתיים והפך את ישראל למדינה המציגה את הפערים הגדולים ביותר בין עשירים לעניים בעולם המערבי.

כל עוד תמשיך מפלגת העבודה לשחק לפי כללי המשחק שקבע הימין, התוצאות יהיו זהות. מי שרוצה לנצח חייב לקבוע כללים חדשים, ואת זה יכולה לעשות מפלגה שמפסיקה להתבייש במה שהיא ובציבור שהיא מייצגת ומתחילה להילחם. לא על המיצוב שלה, אלא על המציאות.

הכותב הוא דובר מפלגת העבודה לשעבר וממקימי קבוצת מהפך לשינוי פני המפלגה

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו